Search

ילדת ואת מאד מדוכדכת, למה זה קורה לך? איך תצאי מזה

Updated: Oct 11, 2021

מאד רצית להיות אמא, שנים שחיכית לזה בלבך, חשבת על הילד או ילדה שיהיו לך, שאלת את עצמך איזו אמא תהיי ותהית איזה גבר יהיה מתאים להגשים את החלום הזה ביחד איתך.

והנה לפני כשנתיים פגשת את האיש שלך, ולאחר שנת הכרות החלטתם להתחתן. התחתנתם בחתונה צנועה בגלל מגבלות הקורונה, התאכזבת קצת בהתחלה, אבל בסופו של דבר החתונה האינטימית היתה מדהימה. כל כך חמימה ומלאת שמחה ואור. זמן קצת אחר כך הרית, איזו שמחה, לא האמנת למזלך הטוב, שהרי יש לך חברות לא מעטות שלקח להם זמן רב להרות.

ההריון עבר בסדר יחסית, זו שנת קורונה, ולכן הזהירות היתה רבה, הוצאת לחל"ת, אבל במבט לאחור בסך הכל היה בסדר.

והנה הגיע הזמן, הגעת לבית חולים לפי בחירתך ועברת שם לידה לא קלה כמו נשים רבות אחרות, בעיקר בלידות ראשונות. הילד בריא, חמוד, רגוע, . אז למה את מדוכדכת כל כך?

מה לא בסדר את שואלת את עצמך בלב. בסך הכל עבר בשלום והילד בסדר. הרי זה העיקר! כך אומרים לך כולם. והם צודקים. זה אכן העיקר. אז למה את מדוכדכת?


קודם כל ולפני הכל אזכיר את הדברים הברורים מאליהם:

זה עתה הסתיים תהליך ארוך, ממושך, גופני ונפשי, מלא באינסוף אתגרים, ותמיד, תמיד יש נפילה כשתהליך כזה מגיע לקיצו.

כמו כן, המאמץ הגופני והנפשי שעוברת יולדת הוא אדיר, ודורש אנרגיות בלתי נדלות. ממש מרוקן את הבטריות עד תום. לא פלא שהעייפות הבאה בעקבות מאמץ זה היא גדולה ומובן מאליו שזה מתבטא גם בנפילה של מצב הרוח. אם נוסיף לכך כאבים פיסיים שונים, אולי תפרים, נושא ההנקה שעלייך ללמוד. ממש עולם ומלואו.


ועכשיו הבה נסתכל על תהליך הלידה עצמו. שאלי את עצמך:

עד כמה הרגשת שאת יודעת מה קורה ומה אמור לקרות?

עד כמה הרגשת שאת מאבדת את שליטה בתהליך, שהצוות הרפואי מקבל עבורך החלטות שאינך יכולה לקבל בעצמך אבל שהיית רוצה לקבל בעצמך?

עד כמה הרגשת שהלידה רחוקה ממה שחשבת שהיא תהיה? שהתכנון שלך רחוק ממה שקרה בפועל?

עד כמה הרגשת שאת מבינה את הסבות לכך שמה שקרה בלידה רחוק מן התכנון שלך?

עד כמה הרגשת שמסבירים לך וגם שאת מבינה מה שקורה?

עד כמה הרגשת בהלה בכל חלק של הלידה מתחילתה ועד סופה?

האם באיזה שהוא חלק של התהליך הרגשת מושפלת? חסרת אונים? מהרגע שהגעת למיון, דרך חדר הלידה, לאחר הלידה במחלקה ועד בכלל.

האם הרגשת שקופה באיזה חלק של התהליך? האם הרגשת באיזה חלק של התהליך שהיחס אליך אדיש?


מניתי כאן מספר שאלות, בוודאי אפשר להוסיף עליהן אבל נראה לי די בכך כדי להתחיל תהליך

של השמת זרקור על שאלות שלא תמיד אוהבים לשאול.

כי הרי כשאומרים לך שהעיקר שהכל בסדר (ובסך הכל הם בדרך כלל צודקים, גם אם את כרגע לא מרגישה כך) האמירה הזו סוגרת וילון כהה על השיח, על הבדיקה של תהליכים כמות שהם קורים, סוגרת את השיח על השאלה האם אפשר לעשות את התהליך באופן אחר?

האם מדד ההצלחה שבית החולים שם לעצמו, מדד ההצלחה הזה נמדד גם בתחושה של האשה? בחוויה של היולדת? באחוזים של דכאון אחרי לידה, או אפילו אחוזים של דכדוך אחרי לידה?


אם על איזה מהשאלות ששאלתי למעלה את עונה בחיוב, כל אחת מהן היא גורם ישיר לדכדוך. אצל רבות מאיתנו הדכדוך הזה עובר אחרי כמה זמן בזכות הזוגיות והאמהות שפרצה לחיינו וזה נהדר. אבל עד שזה קורה את סובלת דכדוך. יכול גם להיות שאת מאשימה את עצמך על הדכדוך הזה, מה שרק מגביר אותו.

ואם זה המצב, הנה כאן במאמר הזה אני אומרת לך ומבקשת ממך, בבקשה אל תאשימי את עצמך.

את גיבורה! עמדת בכל, ממש בכל כדי להביא את ילדך לעולם, מה שעושה אותך לאמא נהדרת.

התגובה שלך, תהא אשר תהיה, היא התגובה הכי טבעית בעולם.

אם תרצי בכך, חישבי עם עצמך או דברי עם מי שקרוב אלייך או עם מי שיכול להקשיב לך ולייעץ, על החוויה שעברת.

אפשר גם שתעדיפי לשים את החוויה שעברת במגירה קטנה ותתמקדי עכשיו בהחלמה ובילדך הקטן.

הרי זה עתה הפכת להיות אמא, ולכך איך שום תחליף.