אנחנו רבים כל הזמן, הם מספרים. זו לא לגמרי שפה חדשה במשפחה המריבות ביננו אבל המצב מאד החמיר. על סף פיצוץ ביננו. בחודשים האחרונים. מאז שעלה נושא הרפורמה המשפטית, המצב נהיה בלתי נסבל.
אתי הולכת לכל ההפגנות, עם דגל ועם פוסטרים, לא רק בקפלן, גם מפגינה במקומות ספיצייפיים מול בתים של פוליטיקאים. ירמי כועס. הוא מצביע ימין, הוא חושב שצריך רפורמה והוא מאד כועס על הדרך ה"אלימה" לדבריו בה אתי וחבריה מתנהלים. הפגנות? לא יודע, הוא אומר, זה לא נראה כמו הפגנות, זה נראה על גבול הלגיטימי.
ירמי עובד קשה מאד לפרנסת המשפחה והמקצוע שלו ממקם אותו במקומות שונים בארץ, הוא נמצא הרבה בנסיעות, ולא פעם לא יכול היה לחזור הביתה בגלל חסימות הכבישים ו"ההשתוללות משולחת הרסן שלהם" כמו שהוא מתאר זאת.
ראית איך ניפצו שמשה ברכב של אשה עם ילדים, רק כי היא חבשה שביס ונראתה להם "לא משלנו"? מה זה ההתנהלות הזאת? אתי כמובן מסכימה איתו שניפוץ חלון במכונית היה מעשה שבל יעשה, אבל להבנתה זה מקרה חריג ביותר, היא וחבריה לא מתנהגים ככה היא אומרת. קיצונים יש בכל הצדדים, היא אומרת.
אולי אם תפרנסי את המשפחה, הוא אומר לה, ותתקעי בדרכים אחרי 12 שעות על הכביש, תהיי פחות "יפת נפש" הוא אומר. זו מכה מתחת לחגורה. אתי עובדת מערכת הבריאות, והמשכורת שלה איננה מתקרבת למשכורת של ירמי. היא נעלבת עד עמקי נשמתה, נראה לי שאני מטפלת בילדים שהם גם שלך, בזמן שאתה בדרכים היא צועקת עליו.
מכווצת קצת בכסאי אני שואלת, אם גם בבית הם צועקים ככה? אני מדמיינת את הילדים, ואיך זה משפיע עליהם כל המצב הזה. הביית נהיה די בלתי נסבל, הם מספרים ורואים את המצוקה על פניהם.
ספרו לי איך צלחתם את תקופת הקורונה, אני כמו משנה את הנושא ,אבל לא ממש, רק מסיטה את הזרקור לפינה אחרת של התמונה הכוללת.
ואו. הם אומרים ומשתתקים. אחרי כמה דקות של שקט, אבל לא שקט מתוח אלא שקט של התכנסות פנימה, הם מספרים שהיה מאד קשה. ירמי המשיך לעבוד, לא כרגיל אבל גם לא מעט, אתי פחות, גם בגלל הילדים שנשארו בבית וצריך היה לדאוג להם, וגם להורים המבוגרים של שניהם. הבת האמצעית היתה בדאון הגדולה עם התקפי חרדה. היה קשה.
אשמח לשמוע מה דעתכם, אבל ממה שאני רואה ושומעת, המתחים הגדולים האלה גם במשפחות פנימה וגם בחברה, התחילה אי שם בתקופת הקורונה. לא רק בגלל השינוי בסדרי החיים אבל בעיקר בגלל החרדה שמעורר אצל רובנו מצב כל כך חריג, איום במגיפה, סגירת גבולות! לעתים, אני אומרת, זה אפילו נחווה כמו אבדן החופש האישי. זה באמת היה אבדן החופש האישי נכנסת אתי לדברי. זה היה כמו התחלה של דיקטטורה! איזה שטויות מתפרץ ירמי, שמרו עלינו על הילדים ההורים, שלא נמות כולנו במגיפה! נמאס כבר מהשטויות האלה, את רואה? הוא אומר לי, כבר אז אתי היתה בקבוצה כזו. טוב תרגע, היא אומרת לו. והם משתתקים.
מותר לספר? היא שואלת אותו והוא מהנהן בראשו. סבא רבא של ירמי מת במגיפת השפעת הגדולה באירופה וסבתא שלו לא הספיקה להכיר אותו בכלל. אז זו נקודה כואבת במשפחה שלו.
תראו אני אומרת להם, נראה שמתחת לכל המריבות האלו, יש לכם איכפתיות גדולה אחד מהשני, מה לדעתכם קורה לכם? האם חילוקי הדעות יותר חשובים, יותר חזקים מהקשר שלכם? יותר חשוב מהדברים שהביאו אתכם לבנות משפחה לתפארת?
הם אובדי עצות, לא רוצים לפרק את המשפחה, אבל ככה גם אי אפשר להמשיך.
נראה לי אני אומרת, קצת בנימה פילוסופית יותר מאשר פסיכולוגית, שבחיים כל אחד צריך לבחור את המלחמות שהוא בוחר לעשות.
האם אתם רוצים להלחם על המשפחה שלכם או אתם רוצים לעשות מלחמה פוליטית (או קראו לזה בשם אחר, זה באמת לא משנה), או פשוט רוצים להלחם על הצדק שלכם?
הם הגיעו אלי, לכן אני מעריכה ומקווה שהם רוצים להלחם על הזוגיות שלהם ומבקשת מהם לספר קצת על תחילתו של הקשר ביניהם.
אז מה, אחד מאיתנו צריך לוותר על העמדה שלו למען הזוגיות? שואלת אתי ומוסיפה , בטח אני לא? תמיד הנשים צריכות לוותר על עצמן?! היא כועסת. מה פתאום! כמובן שלא מדובר בדבר שכזה, אף אחד לא צריך לוותר על עצמו כדי לקיים זוגיות. אבל כן צריך לקיים שיח, למצא פשרה, להקשיב, כל אחד יכול למצא דרך לעשות צעד לקראת השני, כל אחד יכול לוותר על משהו ולהתעקש על משהו וגם בסופו של דבר, כל אחד יכול ללמד לקבל את השני גם אם הוא חושב אחרת ממנו.
אני לא יודע מה קרה לנו, אומר ירמי.
הרבה שנים של מתח גדול, חרדה, לחצים חברתיים, שינוי הרגלים, עולם שמשתנה, הורים שמזדקנים, ועוד לא דברנו על הילדים והפרנסה. הרבה מאד אתגרים בשנים דחוסות מאד.
יופי שהגעתם אלי, אני אומרת להם. שום מריבה חברתית לא חשובה יותר מהמשפחה שלכם. טוב שהחלטתם
לא לוותר!
בשנים קשות, במצבים מאתגרים, פעמים רבות זו המשפחה שמשלמת את מחיר המתח וזה כואב ומאד מאד חבל. זכרו מאיין התחלתם את המסע המשותף שלכם ומצאו כל דרך כדי לשמר את המאחד ולהתגבר על השונה ועל המפריד.
כי בסופו של דבר, אם למרות הקשיים והמריבות והאתגרים הצלחתם להקים משפחה לתפארת, זה פשוט נהדר.
Comments