Search

למה אני כועסת כל הזמן

הדבר שהביא את מירית לטיפול היה היחסים שלה עם סביבתה. מירית מרגישה מצוקה כי היא מרבה לריב עם אנשים. זה קורה לה כל הזמן, גם בעבודה וגם בחייה האישיים. היא רבה הרבה עם בן זוגה, יש לה התפרצויות של ממש כלפיו, כאשר הטריגר להתפרצויות האלו הוא לעתים קרובות בכלל לא מצדיק מריבה, סתם איזו שטות, דברים לא חשובים. מירית חוששת שהתנהגותה תחבל בקשר שביניהם. יש לה תקלים גם עם הוריה,ושני אחיה. חברתה הטובה אמרה לה לאחרונה שקשה להיות במחיצתה, ועוד יותר מזה בזמן האחרון. למה היא התכוונה? שאלתי את מירית והיא הסבירה שהתופעה הזו של התרגזויות החריפה במיוחד השנה, אולי על רקע המתח בתקופת הקורונה ויציאתה לחל"ת לתקופה ממושכת.

בשיחות בינינו, היא זיהתה בתוכה תחושה של כעס כללי, אינטנסיבי, שאינו מרפה. תמיד הייתי אשה כועסת היא משחזרת, גם כילדה הייתי כעוסה, כבר אינני זוכרת על מה.

אני מזדהה עם מירית ועם תחושת הכעס שלה. יש הרבה סבות לכעוס בעולם שלנו, גם סבות לאומיות וגם סבות אישיות, וגם סבות הנעוצות בהיותך אשה בעולם גברי. בלי סוף סבות. ובכל זאת יש אנשים שכועסים הרבה ויש שאינם כועסים כמעט בכלל. אפשר לראות זאת כמו על גבי רצף מ 1 ועד 10 שכל אחד מאיתנו מצוי בו במקום אחר.

זה כואב להיות במקום סמוך ל 10, אבל גם להיות במקום סמוך לאפס נראה תמוה במקצת, אם בכלל קיים בעולם המערבי. יש מקומות ומשפחות בהן אסור לכעוס, ואזי הרבה פעמים הכעס מסווה ובא לידי ביטוי בדרכים שונות, עד כדי החלפת הכעס בדכאון, במצבים כאלו אולי לא תחווי כעס אבל זה רק אומר שהוא עבר מעין הסוואה. לכעס ולתוקפנות יש שיטות מעניינות להסוות את עצמם. זה כבר נושא מעניין אחר.

נשאר רגע בכעס שאת חווה בעוצמה. מירית שואלת אם לכעוס זה רע, כי הרי זה משבש את חייה. ההורים שלה כל הזמן אומרים לה, מתי תפסיקי כבר לכעוס? וגם היא רוצה להפסיק אבל אינה יודעת איך. זה לא כל כך פשוט אני אומרת לה. והיא מחייכת, כי הרי אם זה היה פשוט היא היתה עושה זאת כבר מזמן.


כעס בפני עצמו אינו רגש מזיק, כעס הוא רגש בריא, ונורמאלי לחוש אותו כתגובה למצב שאת מרגישה בו אי צדק, או פגיעה, כשלון, קיפוח, אבדן, ועוד הרבה סבות. טוב לבריאות הנפשית לאפשר את קיומו של הרגש הזה ולבטא אותו באופן אדקווטי. כלומר, ביטוי מתאים למקום לזמן ולאדם שנמצא מולך.

כעס גם יכול להיות מתועל באופן חיובי, להביא אותך לפעול במען משהו שאת מאמינה או רוצה בו וככלל זו אנרגיה שיכולה לפעול גם באופן חיובי.

רק כאשר הכעס מצטבר והופך למעין גוש, אולי לפעמים לסוג של לבה שרותחת בתוכך, לעתים הרגש הזה שולט בך במקום שאת תשלטי בו. ואז הוא מציק, ובא לידי ביטוי במקומות לא תמיד רצויים לך. במקרה של מירית הכעס הזה מתפרץ בצורה לא מתוכננת ולא רצויה לה, על אנשים שאכפת לה מהם והיא מרגישה שזה פוגע בה ובסביבתה הקרובה. במלים אחרות הכעס במקום שיפעל למענה מתחיל לפעול נגדה.

חלק מהעבודה הטיפולית תהיה להבין מה עומד בשורש הכעס הזה. יתכן שיש דברים במערכות היחסים שלה, או בקשרים שלה עם בני זוג, אולי הדבר נעוץ בסוג העבודה שהיא עושה או מקום העבודה שלה. יתכן גם ששורשי הכעס נעוצים בעבר הרחוק. כשאנחנו ילדים, אנו לומדים מהו כעס, אם מותר לבטא אותו וכיצד עלינו לבטא אותו. לא פעם לומד הילד שהכעס על ההורים הוא דבר אסור.

אם אכן כך, יתכן שהכעס שלה מופנה למקום הלא נכון, כי היא אינה מעזה לומר בגלוי או להפנות אצבע כלפי אדם מסויים בחייה. אולי ההורים שלה, או הבוס. טבעי החשש להביע כעס כלפי אנשים. גם כדי לא לפגוע בהם וגם כדי לא להפגע בעצמך כבומרנג, תוצאה של הכעס שלך כלפיהם.

יש עבודה גדולה לעשות כדי לגלות מהן מקורות הכעס שלנו. אבל דבר אחד חשוב לזכור , לא רצוי לנו להגיע למצב שכעס מציף אותנו, מזיק לנו, ולעתים גם פוגע בבריאותנו.

לפעמים החיים פשוט קשים לך. קשה לך להתגבר על הרגשות שלך ואת מרגישה מותשת, מרגישה שאין לך די כוחות.

אם זה המצב אני מפצירה בכך לדאוג לעצמך. אולי תוכלי לקחת לך חופשה, אפילו יומיים רחוק מהבית יכולים מאד לעזור. וביום יום, אולי תרצי לעסוק בספורט שאת אוהבת, בין אם ספורט אנרגטי או רגוע, ריצה, שחייה, יוגה או פילטיס. אולי לרקוד או לצאת לטיול בארץ. ביקור במוזיאונים או סרט יומי אם הספורט אינו מתאים לאורח חייך. כל דבר שטוב לך הוא הדבר הנכון לעשותו.

דאגי לעצמך, שמרי על עצמך, רק כך תוכלי לעמוד במשימות שעומדות בפנייך.