לשמור על חוסן - איך עושים את זה?

אני פוגשת שכן בדרכי במעלית, שנינו בדרכנו לעשות ספורט. צריך לשמור על חוסן אני אומרת לו, וכאשר יש ילדים בבית זה קצת יותר קשה אבל גם יותר קל. כי הזמן עובר יותר מהר, וגם כי תפקידנו לשמור עליהם לא רק מהטילים, שזה מובן מאליו, אלא כוונתי לשמור על הבריאות הנפשית שלהם.

איך עושים את זה הוא אומר / שואל ואני אומרת לו שיש דרכים לנהל ילדים בשעת חרום. הוא קוטע אותי: זו לא סתם שעת חרום ומתחיל "לספר" לי מה שקרה בעוטף עזה. כאילו שלא ידעתי. זה לא נחוץ אני אומרת לו, תודה, נראה לי שאני יודעת מה קרה. וכל אחד פונה לעשיית הספורט שלו.

לכולנו נפער חור בלב לאור מה שקרה, אבל כרגע יש מדינה בלחימה ואנו צריכים לשמור על החוסן של המדינה. תאמינו לי שהחיילים הנמצאים בחזית, מי בסדיר ומי במילואים רוצים לדעת שהמשפחה שלהם בעורף מתפקדת כמו שצריך והילדים בסדר. זה יעזור להם להתמקד בתפקיד שלהם שהוא שמירה על המדינה.

מי שנמצא בעוטף, מי שהפך לחלק מהמאורע המזעזע שעבר הדרום, תפקידנו בעורף כרגע לתת לו כרית שעליה אפשר להשען, וזאת נשיג רק אם נפגין חוזק , גם אם לבנו שבור. את הכאב והדמעות אפשר להוציא בלילה על הכרית. בזמן שאנחנו עם עצמנו.

שיח חוזר על המאורעות, צפייה חוזרת בארועים מטלטלים, זה מחליש אותנו נפשית, חלקנו עלולים להשבר נפשית, ללקות בחרדה קשה או אפילו לחלות.

עוד יותר חשוב כאשר אנו עם ילדים, כי הילדים מסתכלים עלינו, ומאיתנו הם שואבים את הכוחות שלהם.

ילד נבהל כשהמבוגרים נבהלים, ואצל ילדים קטנים, זה לעתים לא קשור לעצמת המאורעות. לכן אנו רואים שעצמת החרדה של ילדים באופן כללי, קשורה למידה בה הוריהם הם אנשים חרדים.

זה כמובן בנוסף לכך שברור שלמלחמה יש השפעה על כולנו, היא יוצרת מתח וחרדה לכולנו. התפקיד שלנו כמבוגרים הוא לנהוג באופן שעוזר לנו לא לאבד את השליטה במצב.

וזה מה שזה אומר:

1. קודם כל להפחית חשיפה לידיעות ובעיקר מצולמות של מאורעות שהם בהגדרתם בלתי נסבלים. אתם גם מכירים את עצמכם, לכל אחד סף סיבולת שונה, אל תחשפו את עצמכם לדברים שאינכם יכולים לשאת.

למה? כי זה יגביר חרדות, יקשה על השינה שלכם בלילה, יפחית את הריכוז שלכם ואת יכולתכם לתפקד בזמן ערות ויעורר חרדה גם אצל הילדים.

2. תעבדו. וזה אומר תעשו מה שמוטל עליכם, אם אתם עובדי מהבית, אם אתם אחראים על ילדים, אם אתם פועלים כמתנדבים, אם אם בתפקיד של מטיילים עם כלבים כדי לעזור למי שכרגע גויס, או מתקשה בתנועה.

כל דבר שאתם עושים תורם לחוסן של המדינה ועל הדרך לחוסן של עצמכם ושל ילדיכם.

3. שימרו על שגרה. שגרה היא כמו פיגומים ששומרים על הביית מבפני קריסה, זה מפחית חרדות ויוצר תחושת שליטה.

4. תהיו פעילים. ספורט, נגינה, מפגשי ילדים, ביקור (אפשר וירטואלי ) במוזיאון, כמה שיותר פעילויות ששייכות לחיים הרגילים שלכם. עשייה מפחיתה תחושת חוסר אונים וכך מגבירה שליטה ומפחיתה חרדות. תתפלאו איך ריצה או מכון כושר משפיעים במיידי על מידת החרדה.

5. קשה לכם? אתם מבוהלים? קרוב לוודאי שהמון אנשים שותפים לתחושות שלכם. אין צורך להחצין זאת כרגע יותר מדי. השקט מבטא צער לא פחות מדיבורים. בהלה יוצרת בהלה.

אני מבינה, יש תחושה מאד כואבת, איך זה שבעורף אפשר לשבת בבית ולראות ספר הגונגל עם הצוציקים כאשר יש מקומות אחרים אנשים רבים אחרים שעולמם התרסק לחלוטין.

אבל אין ברירה! פשוט אין ברירה. כדי שנוכל להמשיך להתקיים כמדינה גאה וחזקה, צריך לבנות חוסן ולשמור עליו.

כך תמיד היה הגורל של העולם היהודי, וכוחנו הפנימי הוא זה שאיפשר לנו להמשיך ולהתקיים. באמונה, בתפילה, בהשכלה ובעידן הנוכחי גם בבניית צבא.

לכן שימרו על עצמכם ועל סביבתכם והיו גאים בכך שאתם עומדים בזה.