מתי כדאי ללמד מנסיון של מישהו אחר ומתי לא ?

המאמר היום יעסוק במה שנראה לי כאחת הסוגיות החשובות ביותר ביחסי אנוש. גם אישיים וגם מקצועיים.

מה אפשר ללמד מנסיון של מישהו אחר? ומה אי אפשר ?

מחשבה נפוצה של אנשים מנוסים היא לחשוב שאם הם עשו משהו, נקטו בפעולה כלשהי, פתרו בעיה, בדרך מסוימת, הרי שאם אדם אחר ישתמש בנסיון שלהם וינקוט באותה דרך לפתרון, הרי הצלחתו כמעט מובטחת.

אני כבר הצלחתי, אני מלמד אותך מנסיון שלי, אני יודע על מה אני מדבר. אם אני הצלחתי להתמודד בהצלחה במשבר שקרה לי, אז גם את יכולה: נקטי בפעולה הזו או האחרת, אל תשקעי במצב רוח רע, החליפי מקצוע, לכי לחוגי הכרויות כדי למצא בן זוג חדש. מבטיח ובטוח שזה יעבוד! כי לי זה עבד, אני לא מדבר מתיאוריה, אלא מנסיון.

גם אם רוב המרכיבים למחשבה הזו הינם נכונים, וקרוב לוודאי שכך, לעניות דעתי המסקנה איננה נכונה.

כי נכון שהאדם מדבר מנסיונו. ונכון שאפשר ללמד ממנו, לשמוע מה הוא עבר, לראות את שלבי הפתרון. כל זה חשוב מאד, זה בהחלט מלמד, אבל זה רק חלק אחד מתוך מכלול, בדרך לקבלת החלטה.

ההנחה שמישהו אחר יכול ללמד מן הנסיון שלי זו הנחה מעניינת מאד, ובבסיסה הינה נכונה במובן שאדם בעל נסיון יש לו ידע עדיף על אדם שאין לו נסיון. נכונה גם מאד ההנחה שצריך ללמד מנסיונם של אחרים, כלומר ללמד מן האנשים המבוגרים או הבוגרים מאיתנו שכבר עברו מצבים דומים. במובן הרחב יותר אפשר לומר שזו מקבילה ללמידה מן ההסטוריה. חכם האדם שיודע ללמד מאחרים ומנסיון העבר.

אולי מתוך כך שזו אמירה מעניינת ונכונה, נובעת השגיאה הנפוצה מאד, בעיקר ביחסי אנוש, ובנסיון של רבים וטובים ללמד את הקרובים אליהם.

כי כאשר אנו מדברים על נסיון של אחרים, זה אומר למידה של עקרונות, למידה של אדם אחד מדרך פעולה של אנשים אחרים, אבל זו כמעט אף פעם לא למידה של העתקה אחד לאחד, אם אדם אחד יעתיק את התנהגותו של אדם אחר באותה סיטואציה, זה קרוב לוודאי לא יביא לאותה תוצאה, אולי אפילו ההיפך.

תשאלו מדוע?

מדוע כאשר שני אנשים יפעלו באורח דומה כתגובה למצב דומה קיים סיכוי טוב שהתוצאה תהיה שונה?

נראה לי שהתשובה הפשוטה תהיה: ככה. פשוט ככה.

יש כל כך הרבה משתנים בכל מצב, וכל כך הרבה שוני בין אדם לרעהו, שהעתקה של התנהגות לא רק שתביא לתוצאה לא צפויה, אלא גם תעורר תרעומת, כלפי זה שיעץ, כלפי זה שנועץ ונכשל, שלא לדבר על תחושת האכזבה ושאין על מי לסמוך ואין טעם להתייעץ.

ואלו מסקנות מוטעות. טוב להתייעץ וטוב לסמוך על נסיון אחרים, אבל לא במובן של לעשות כמוהם. מה לעשות מחליטה רק את. כבר כתבתי במאמר קודם על קבלת עיצות. זה פועל גם כאן ויותר! את שומעת עיצות אבל מחליטה בעצמך מה צריך לעשות. יש לך תחושת בטן - לכי על זה. עיצה מצוינת אבל לא מתאים לי לנהוג ככה? לכי על זה! לך זה הצליח כי אתה גבר, לנשים הדרך הזו לא מתאימה? - לכי על זה!

ההבנה וההכרה של השוני בין אנשים וההכרה של עצמך, הייחודיות שלך, כל אלו מאד חשובות כדי לבחור אסטרטגיה, וגם טקטיקה. מותר לך לא להרגיש נוח עם תגובה שמישהו אחר זורם איתה.

מישהו אומר לך שהוא משוכנע שזו הדרך הנכונה? לא חשוב. הוא יודע וגם את יודעת. אף פעם אל תניחי מראש שמישהו אחר יודע טוב ממך. להטיל ספקות זו גם זכות המלאה וזו דרך טובה כדי למצא את דרכך האישית והייחודית.

ואם טעית? לא נורא. מישהו אומר לך : אמרתי לך!? שיגיד.

כאן ארצה לומר כמה מילות זכות בדבר הטעויות.

מותר לך לטעות. בלי זה אי אפשר להתקדם בחיים. אני לא בטוחה עד כמה אנו יודעים כיצד ללמד מטעויות של אחרים. גם כאן, ברמת העקרון, ברמת ההכללה, בהחלט אפשר ללמד מטעויות של אחרים. כנשים בוודאי אנו לומדות מטעויות של נשים אחרות. אבל מותר לכל אחת לטעות, זה מפתח את היכולת להבין את עצמך ואת הסביבה שבה את מתנהלת. המנעות מעשייה של משהו רק כי זה לא הצליח למישהי אחרת, זו אינה סבה טובה דייה.

זה נכון מאד בעולם של הנשים בו הנורמות משתנות, עולם המשפט משתנה, ודברים שנכשלו פעם יכולים להצליח היום. אם ניקח למשל את ההטרדות בעבודה. אם את מתלבטת אם כדאי להתלונן, טוב לשקול שאלה זו בכובד ראש. בוודאי אפשר ללמד מנסיון של נשים אחרות שהתלוננו. מה קרה להן? איך הגיבה סביבתן הקרובה ובתקשורת. ללמד מנסיון העבר מהם הסיכונים, לשקול מה המחיר שאת עלולה לשלם, אם כן תתלונני ואם לא תתלונני. אבל ההחלטה היא רק שלך, כי לעולם אינך יודעת כיצד זה יתפתח, ואת צריכה להיות מוכנה למה שמחכה לך.

רוצה להתייעץ? אשמח לעזור לך. אני מביאה איתי באופן ייחודי לי, גם את הנסיון וגם את היכולת הפסיכולוגית לעזור לך להעריך מה מתאים לך, מה מסכן אותך וכיצד לבחור בדרך הייחודית לך.