פגיעה מוחית: אמון מול חשדנות
כאשר אדם נפגע במוחו, השינוי לא קורה ברגע. לוקח זמן עד שמבינים מה בדיוק השתנה. גם האדם עצמו וגם הסובבים אותו מתקשים לתפוס מה השתנה בו, אילו תכונות נשמרו, ומה כבר לא יחזור להיות כשהיה.
מה שמאפיין את הזמן הזה הוא שתיקה. קשה לדבר על המשמעות של פגיעה מוחית. קשה להבין, ועוד יותר קשה להסביר. לעיתים, השקט הזה מקיף לא רק את הנפגע, אלא גם את הסובבים אותו – בני זוג, ילדים, הורים או חברים – שנאלצים להתמודד עם מציאות חדשה ומורכבת.
כדי להמחיש את המצב הזה, אספר סיפור אמיתי. הוא קרה לפני שנים רבות, סיפור של שלש נשים, כשאני האשה הרביעית, אשה צעירה בתחילת דרכי זו הצופה מן הצד במתרחש, וכן היום אני רוצה לתת מקום לסיפור מצער זה.
הסיפור של קלרה
לאמי היקרה הייתה בת-דודה בשם קלרה. הן היו כמו אחיות, קשורות זו לזו בקשר עמוק, שכן לא היו להן אחים או אחיות. בכל שבת בבוקר הן שוחחו בטלפון במשך שעה ארוכה. הן דיברו יידיש, ואני, כילדה, אמנם לא הבנתי את המילים, אך ראיתי את הקרבה ואת האהבה שהייתה ביניהן.
קלרה הייתה נשואה לקרל, גבר גדול ממדים בעל קול בס מרשים. קרל היה רואה חשבון שניהל את הבית ביד רמה, בעוד קלרה, האישה העדינה, החייכנית והביישנית, מילאה את תפקיד אשתו המסורה. הם היו זוג אוהב, אך ערירי, ללא ילדים.
כאשר קרל נפטר, קלרה עברה לבית אבות. שם הופיעה בחייה מטפלת זרה שנראתה מסורה מאוד, אולי אפילו יותר מדי. לאט-לאט, הקשר של קלרה עם אמי הלך והתרופף. השיחות פסקו, הביקורים הפכו לנדירים, עד שיום אחד קלרה אמרה לאמי שהמטפלת שלה ממליצה להפסיק את הביקורים:"זה לא טוב לי," אמרה לה, "אני צריכה שקט."
הדחייה הזו הייתה בלתי מובנת. קלרה, שהייתה כל כך קרובה לאמי במשך עשרות שנים, פתאום ראתה בה איום. הקרבה הפכה לחשדנות, והאמון שהיה ביניהן נעלם.
כשהמוח נפגע: אמון מול חשדנות
למוח יש הגיון משלו. כאשר הוא נפגע, ההתנהגות של האדם יכולה להשתנות באופן דרמטי. לעיתים, מה שהיה בעבר ברור ומובן – מתערער.
אמון וחשדנות הם חלק מהותי מהחיים שלנו. מגיל צעיר אנחנו לומדים להבחין במי לתת אמון וממי להיזהר. זוהי יכולת שנבנית לאורך השנים בתהליך מורכב.
כאשר יש פגיעה מוחית, היכולת הזו נפגעת. זה נובע בעיקר משינויים באונה הפרונטלית, שהיא האזור במוח שאחראי על שיפוט, על עיבוד רגשי ועל זיהוי כוונות של אחרים (1).
איך זה נראה בפועל?
הערכת כוונות שגויה – אנשים שהיו הקרובים ביותר הופכים לחשודים. מנגד, אנשים זרים או חדשים עלולים להיתפס כדמויות מיטיבות.
אובדן אינטואיציה חברתית – האדם מתקשה לזהות מי באמת רוצה בטובתו ומי לא.
תלות רגשית ואמון עיוור – מתוך צורך בביטחון ובתמיכה, נפגעים רבים נצמדים לאנשים חדשים שנכנסו לחייהם, גם אם כוונותיהם אינן טהורות.
הפן הנוירולוגי: מה קורה במוח?
האונה הפרונטלית אחראית על וויסות האינטראקציה שלנו עם הסביבה. כאשר היא נפגעת, הקשרים למבנים עמוקים כמו האמיגדלה – האחראית על רגשות כמו פחד – משתבשים. האדם מתחיל לפרש את המציאות באופן שגוי (2):
מה שאמור להיראות מאיים עשוי להיתפס כמיטיב.
ומה שאמור להיתפס כבטוח הופך לחשוד.
האדם, שפעם ידע לזהות אינטואיטיבית מי אוהב אותו ומי פוגע בו, מתקשה כעת. תחושת הביטחון שהייתה לו מתערערת, ובמקומה מופיעה חשדנות (2).
החשדנות שהופכת לחומה
במקרה של קלרה, הקשר הקרוב עם בת הדודה שלה הוחלף בחשדנות, בזמן שהמטפלת החדשה הפכה לדמות המרכזית בחייה, בה היא נתנה אמון במקום לתת מקום לחשדנות לגבי המוטיבציה של אשה זרה להכנס כך לחייה ולהרחיק ממנה את משפחתה. זו לא הייתה בחירה מודעת של קלרה. פגיעה מוחית שינתה את הדרך שבה היא חוותה את העולם.
השינויים הללו מערערים לא רק את חוויית האדם עצמו אלא גם את סביבתו. הקרובים מוצאים את עצמם מול אדם שהשתנה:
הכאב על אובדן הקשר שהיה.
התסכול על חוסר ההבנה ועל הדחייה.
התקווה שהקשר יחזור להיות כשהיה.
האכזבה כשמתברר שהשינוי עמוק הרבה יותר.
זהו מסע מטלטל של קרבה וריחוק, של תקווה ושל אכזבה.
סיכום
פגיעה מוחית משנה לא רק את האדם עצמו אלא גם את היחסים עם סביבתו. היא מערערת את האמון, מחדירה חשדנות ומותירה את הקרובים בתחושת בלבול וחוסר אונים. במקרה של קלרה, האהבה והאמון שהיו שם במשך שנים פינו את מקומם לתלות חדשה, שהובילה לניתוק כואב. כמובן שזו רק דוגמא אחת, וגם דוגמא קיצונית בה מישהו במתכוון הפעיל השפעתו על אשה מבוגרת מאד ובודדה, אשה שגם במיטבה התרגלה שבעלה מנהל עבורה את החיים. זה היה כר פורה לכניסה של דמות זרה לחלל שנוצר. המקרים בדרך כלל אינם כה קיצוניים, אבל התחושה של התערערות האמון וכניסה של חשדנות למערכות יחסים, יכולה לחלחל להכאיב ולחבל במערכת יחסים גם אם היא במידה מופחתת בהרבה.
לצד ההבנה של המנגנונים הנוירולוגיים שפועלים כאן, חשוב גם לתת מקום לתחושות של תקווה ואכזבה – תחושות שמלוות את המסע הזה הן עבור האדם שנפגע והן עבור הקרובים אליו.
ביבליוגרפיה
Kolb, B., & Whishaw, I. Q. (2015). Fundamentals of Human Neuropsychology. Worth Publishers.
Rolls, E. T. (2019). The Brain, Emotion, and Decision Making. Oxford University Press.
McDonald, S. (2013). Impairments in social cognition following severe traumatic brain injury. Journal of the International Neuropsychological Society.
Stuss, D. T., & Knight, R. T. (2002). Principles of Frontal Lobe Function. Oxford University Press.
Comentários