top of page
Search

ראיית העולם בפרספקטיבה נשית The World from a Feminine Perspective



אני לא יודעת אם זה קורה גם לכן, אבל בדרך כלל כשאני מתישבת על ספה, אצל חברים ומכרים, או בחנות כשהלכתי לקנות ספה או כורסא חדשה ואפילו אצלי בבית. כשאני מתישבת נוח, עמוק בתוך הספה עד למשענת, הרגליים שלי משתלשלות למטה, כמו של ילד שמתישב על כסא של גדולים. הרגלים פשוט לא מגיעות לרצפה. ואז אני חושבת באנחה של אשה מבוגרת שכבר קצת התייאשה, למה העולם כולו בנוי לפי המידה של גברים?!

טוב אל תצחקו, כי זה נשמע אולי משעשע אבל העולם בנוי לפי מידת הגברים בכל דבר ועניין, מרפואה דרך פסיכולוגיה ועד לגודל הרהיטים וכל מה שבדרך.

מה באמת תשאלו? כן באמת!


רק בעשור האחרון אולי קצת יותר הבחינו למשל שהתקפי הלב אצל נשים אינם מאובחנים בזמן, אם בכלל, כי הסימפטומים של התקפי הלב אצל נשים שונים מאלו של הגברים. וכשהאשה מגיעה לבית חולים, הסימפטומים שלה אינם "מתאימים" למה שהרופאם חשבו כהתקפי לב.

קרה לי פעם שהגעתי לבית חולים והייתי חולה במשהו שעבר לשמחתי, אבל בהיותי שם, הגיעה אלי רופאה שזיהתה אותי מבית הספר היסודי, הרגישה חופשיה לשוחח איתי, ואמרה, את יודעת נשים רבות מסתובבות חודשים ארוכים עם התקפי לב בלתי מאובחנים, ואני חושבת שזה מה שיש לך. אם לא היה לי התקף לב עד אז, נראה לי שהידיעה הזו כמעט וגרמה לי.. אבל קצת יותר ברצינות, חשבתי על זה רבות, שמחתי שזה לא קרה לי, והתחלתי לחפש ספרות מקצועית בעניין כזו שאוכל לבסס את מה שאני יודעת כמעט כל חיי הבוגרים.

בעולם הפסיכולוגיה למי שמתעניין, ובעיקר מתעניינת.. כולל אנשי/נשות המקצוע, ידוע בעולם הפסיכולוגיה שהפסיכולוגיה נבנתה על דעות של גברים בעולם של גברים וגם הייתי מוסיפה בעולם אירופי מתפורר על סף ובזמן מלחמות עולם. כל מי שעושה לימודי פסיכולוגיה גבוהים, ועוסק במחקר יודע את הבעייתיות של הסקת מסקנות מאוכלוסיה אחת על אוכלוסיה אחרת, לא כל שכן כאשר זווית העיין הינה תמיד של אנשים מחוץ לאוכלוסיית המחקר לכאורה. זה דומה ומזכיר לצערנו את המחקרים על קבוצות "נחותות".


עולם הפסיכולוגיה כבר חקר ויצאו ספרים ומאמרים בנושא כיצד נשים קוטלגו כ"משוגעות" אושפזו בכפיה ונעלמו מן העיין. הרבה פעמים היו אלו נשים מבריקות מוכשרות (קאמי קלודל, שקיימת סברה ש RODIN גנב ממנה פסלים והרשימה ארוכה, באמנות, במוסיקה ובמדע) שרצו לקרוע את כבלי הממסד שראה בהן מכשיר ליצור ילדים ותו לא. (פיליס צ'סלר: "נשים ושגעון").


אבל אנחנו כבר יודעות שההטייה הזו נוגעת לכל היבטי החיים. פתחתי במבנה הספה, אבל זו רק אנקדוטה משעשעת וזו רק ההתחלה.

סיפרה של קרולין פרז "נשים בלתי נראות" מתחיל גם הוא בשאלה לכאורה משעשעת: האם מפלסת שלג יכולה להיות סקסיסטית?

השאלה הזו באמת נאמרה כבדיחה בכנס בשנת 2011, לא כל כך מזמן. אבל אז החליטו הרשויות בשוודיה לבדוק את ההצהרה הזו לעומקה. הסתבר להם שהשעות של פינוי השלג היו מכוונות לרכבים שהיו נהוגים בעיקר על ידי גברים. הנשים לעמת זאת היו הרוב הגדול שנסעו בתחבורה ציבורית, או על אופניים, והיו אחראיות להביא / להחזיר ילדים ממערכת החינוך יצאו בשעה שונה. הרשויות השוודיות החליטו לשנות את שעת פינוי השלג ולהתאים אותה יותר להולכי הרגל/אופניים וכן הלאה. ההפתעה הגיעה לאחר שעשו מחקר לאחר מספר שנים וגילו שמספר התאונות כתוצאה מהחלקה, נפילה וכן הלאה פחת בחצי!!

וגם גילו כי רוב התאונות הללו היו של נשים כי הגברים כאמור נסעו ברכב.


הגבר, כותבת פרז בספרה, הוא ברירת המחדל בכל ההיבטים וכך היה יותר זמן ממה שאנו מסוגלים לזכור. אולי מאז ומתמיד. כל השנים בוודאי במאות האחרונות, המחקר טרח (1966) לגלות "אמיתות" לגבי הגבר והאשה "הצייד והנשים המלקטות" מחקר שלכאורה מסביר ומתקף את חלוקת התפקידים המסורתית.

עוד לפני כשנתיים, נשאלתי בשחת רדיו על ידי המראיין שהיה איש אקדמיה, איך אני מיישבת את התיאוריה של הגבר הצייד והאשה המלקטת עם התיאוריות הפמיניסטיות. חשבתי שנפלתי למאה הקודמת עם השאלה הזו, אבל מסתבר שלא כך הדבר.

ארוכה הדרך לשינוי חברתי ותפיסתי. זהו תהליך ארוך וממושך. ולשמחתנו אנחנו כבר בתהליך.

ולכן הקליניקה שלי היא לנשים בלבד. אני חושבת שנשים צריכות לשאוף להיות מטופלות אצל נשים. פסיכולוגיות, רופאות, נשים, שעוברות את החיים ב DNA של נשים.

מה ההבדל? ישאל הגבר המטפל. גם אני מקשיב, גם לי אכפת, גם אני רוצה לעזור, כל זה בוודאי נכון.

אבל העולם בו חיה אשה יש בו מימד מיוחד, מימד של חיים בעולם שפחות לוקח אותך בחשבון וזה רק את יודעת /מרגישה גם מבלי להזדקק בבוקר למפלסת שלג כשאת לוקחת את ילדיים לבית הספר.

Recent Posts

See All

Building Resilience: Coping with Anxiety from Afar

In times of crisis, many Jews living abroad feel a profound connection and concern for Israel. This emotional connection can lead to anxiety, helplessness, and a strong desire to make a positive impac

Comments


bottom of page