באתי אלייך כדי לברר מה לא בסדר איתי, אומרת אלה. חושבת רגע. שותקת.
אני מחכה להמשך. אני לא רוצה ילד, זה אומר שמשהו לא בסדר איתי נכון? כולן סביבי רוצות ילדים, ולרוב החברות שלי כבר יש ילדים. אז מה לא בסדר איתי? היא עוצרת את הדמעות.
אלה אינה יוצאת דופן בשאלה הזו שלה. יותר ויותר אני נתקלת בנשים צעירות ששואלות את השאלה הזו.
בעבר לאורך ההיסטוריה, נשים ויתרו על קריירה וגם ויתרו על מימוש עצמי כדי לגדל ילדים. בעשורים האחרונים נשים רבות, חיפשו וממשיכות לחפש דרכים טובות לשלב בין קריירה למשפחה. נשים כבר אינן כל כך בקלות מוכנות לוותר על מימושן העצמי. ומה שאני רואה כהתפתחות של השנים האחרונות, בשנים האחרונות בעיקר הוא גם המקום הזה שהאמירה הינה: אם אפשר לוותר על קריירה למען משפחה, אז אפשר גם לוותר על משפחה למען הקריירה. בעבר אמירה כזו היתה יוצאת דופן, והיום יותר ויותר נשים צעירות מעלות את השאלה הזו. ובוויתור על משפחה, הכוונה בעיקר לוויתור על ילדים.
השאלות שאני שומעת בקליניקה שלי רבות: ומה אם איני רוצה הריון? או אם איני רוצה ילדים?
ומה אעשה עם בן זוגי מרגיש אחרת ממני? האם זה נכון להביא ילד לעולם רק כדי לרצות את בן הזוג? האם בכלל לשתף את בן הזוג בהתלבטויות הללו?
העניין הוא כזה:
לכל אחת יש סיבותיה משלה לשאול את השאלות הללו. מה שהשתנה בשנים האחרונות הוא שמותר לנשים לבטא את השאלות הללו בקול רם. גם אם זה רק לאזני הפסיכולוגית.
וצריך להתייחס לשאלות הללו בכבוד רב ולתת להן הרבה מאד מקום. כי גם אם השאלות חוזרות על עצמן או הן דומות, כל אשה יש לה סבות שונות לשאול אותן.
אולי יש חשש גדול מאחורי השאלה הזו? אולי החשש ממוקד בהשתנותו של הגוף, זאת מהרבה היבטים. לא לכל אחת קל להתמודד עם אבדן הנעורים. גם בגלל היופי החיצוני שלעתים תופס מקום משמעותי. לעתים החשש הוא מהשפעת השינוי על הזוגיות?
לעתים החשש הוא מכאב, אולי יש אסוציאציה רחוקה מן התקופה שהאשה עוד היתה ילדה. אולי הזכרון עמום או נשכח לחלוטין.
או אולי החשש הוא מאמהות. ואם אהיה אמא לא טובה? אולי לא קבלתי דוגמא לאמהות שאני רוצה ללמד ממנה. אם אמא שלי היתה עקרת בית שטפחה את ילדיה, ואני לעולם לא ארצה בכך, איך אדאג כראוי לילדי? או להיפך? אולי אמי היתה תמיד עסוקה ואני כילדה הרגשתי תמיד נשכחת? אני לא רוצה להיות כמוה אבל כן רוצה להיות אשת קריירה. אולי הפתרון הוא בותור על ילדים?
ויש גם את מי שאינה רוצה ילדים, פשוט ככה. אינה מרגישה צורך בכך, ומה אם ארגיש אחרת בעוד עשור? ואולי אז יהיה מאוחר מדי? ישנו סרטו המופלא של וודי אלן "אשה אחרת" המספר על אשה קרייריסטית שאינה רוצה ילדים, ולפתע בגיל 50 זה מכה בה. אולי טעתה? הבדידות מכה בה. אבל מאוחר מכדי לשנות זאת.
נשים רבות, וגם גברים, אנשים בכלל רוצים שיהיו להם ילדים. זה פשוט ככה. הסבות לכך שונות, אבל זו תופעה חברתית הקיימת מעבר לתרבויות.
ובכל זאת ישנם אנשים שאינם רוצים בכך. וזה לגמרי לגיטימי. גם אם הם מרגישים יוצאי דופן, וגם אם אנשים מרימים גבה כי אינם מבינים זאת, זה לא עושה את ההרגשה הזו לפחות אמתית ולגיטימית. אשה היא אחראית לחייה והבאת ילדים לעולם אינו דבר של מה בכך.
יש בוודאי גם לא מעט אנשים שמביאים ילדים לעולם רק כי מצפים מהם לעשות זאת וכי הם אינם רוצים להיות יוצאי דופן או להתעמת עם משפחתם הקרובה או לאבד את בני הזוג.
מה שאת יכולה לעשות זה לנסות לברר לעצמך, מה עומד מאחורי הרגשות שלך.
האם את לא רוצה ילדים בגלל החשש ממה שקורה בגופך - אולי אפשר להתמודד עם החשש הזה. כך גם כל סוג חשש או חרדה שאת חשה באופן אסוציאטיבי הקשור להריון, או לטיפול בתינוק.
מה שאני ממליצה לך זה לעשות סדר במחשבותייך ורגשותייך ולקחת את הזמן הנחוץ לתהליך הזה. זה מאד חשוב, כדי שלא תקבלי החלטה המבוססת על איזה זכרון ילדי רחוק שאין הרבה בינו לבין גידול ילדים, או חשש גופני, בין אם הוא מבוסס ובין אם אינו מבוסס ונוצר בגלל חוסר באינפורמציה.
חשוב שתקחי את הזמן לתהליך הזה כדי שתוכלי להיות שלמה עם החלטותייך,
ויותר מהכל, אל תתביישי מהחששות של עצמך ומהרצונות של עצמך. את אשה עצמאית ואחראית לעתידך.
אני מזכירה כאן את המאמר העוסק בחשיבה עצמאית. . זה בסדר שאת בוחנת את כל השאלות החשובות לך.בלי פרות קדושות.
מזמינה אותך אלי לקליניקה. אשמח לעזור לך בכך.