איך להיות חזקה - הכל מתחיל במלים

ייאוש הוא לא תוכנית עבודה: על הכוח של המילים

בזמנים של אי-ודאות ומלחמה, השאלה הכי שכיחה שאני פוגשת היא "איך להיות חזקה?". את רוצה להיות חזקה בשביל עצמך, אבל בעיקר עבור אלו שנשענים עלייך. את תוהה אם את משדרת חוסן, או שמא החרדה והלחץ מחלחלים החוצה למרות המאמצים להסתירם. לעיתים נדמה שהכנות והאותנטיות דורשות מאיתנו "לדבר על זה", אך בתוך המצב הנוכחי, דיבור מרובה על רגשות עלול גם לייצר הצפה במקום הקלה. את מוצאת את עצמך במלכוד: האם שתיקה היא כוח, או שמא היא רק מסכה שמכבידה עלייך עוד יותר?

אני רוצה להציע זווית אחרת על המושג "חוזק". חוזק הוא לא בהכרח היעדר פחד, אלא היכולת לייצר הפרדה בין הסערה שבחוץ לבין המרחב הפנימי שלנו. הדרך המעשית ביותר לעשות זאת, כלי עבודה קליני ויומיומי כאחד, היא דרך בחירה מודעת של המילים שבהן אנחנו משתמשות.

למילים יש משמעות גדולה בהרבה מכפי שנדמה לנו. הן אינן רק כלי להעברת מידע; הן הכלים שבאמצעותם אנחנו מעצבות את המציאות הפנימית שלנו. השפה היא לא רק שיקוף של מה שקורה בפנים, היא משתתפת פעילה ביצירה של החוויה עצמה. כשאנחנו בוחרות להשתמש במילים ממתנות – למשל, לומר "לא קל" במקום "קשה", או "בתקופה לא פשוטה" במקום "נורא" – אנחנו מבצעות פעולה אקטיבית של ויסות. המילים שאנחנו בוחרות הן חומרי הגלם של הנפש. אם נשתמש במילים קשיחות וקיצוניות, נבנה לעצמנו מבנה פנימי נוקשה ושביר. אם נבחר במילים כמו "בסדר" או "מאותגרת", אנחנו מייצרות לעצמנו מרחב נשימה, סדק קטן שדרכו אפשר להכניס אוויר גם בתוך מצבים מאתגרים.

"אבל מה אם אני לא מרגישה ככה?" את עשויה לשאול. כאן טמון סוד מקצועי: כשאנחנו משתמשות במילים רכות יותר, אנחנו לא "מייפות" את המציאות. אנחנו פשוט מחליטות מה נכנס לבית שלנו ומה נשאר בחוץ. זו פעולה אקטיבית של שמירה על עצמך ועל ביתך, הגנה מפני הצפה רגשית. בדרך הזו, את מניחה בסיס לבניה של חוסן. עם הזמן, המילים האלו מחלחלות פנימה; את מתחילה לספוג את הנימה הרכה יותר, והנפש מגיבה בהתאם. זהו תהליך של ספיגה איטית, שבו השפה מעצבת מחדש את תחושת היציבות שלך.

הדבר בולט גם בשפה היוםיומית. יום אחד פגשתי מישהי שחזרה משחיית בוקר לביתה המרווח והאלגנטי. כששאלתי לשלומה, היא ענתה באנחה כבדה: "איך אפשר לחיות ככה...". תהיתי לגבי בחירת המלים שלה.. מבחינה אובייקטיבית, היו לה את כל התנאים שמאפשרים רגע של נחת – פעילות גופנית מטעינה וסביבה בטוחה ואלגנטית. אך הבחירה שלה במילים "איך אפשר לחיות ככה" יצרה עבורה מציאות של חולשה. המילים שלה כיבו את כל האנרגיה שצברה בשחייה והזמינו החלשה של עצמה ואפילו גם החלשה שלי... הן סגרו הדלת לאפשרות להרגיש "בסדר" או אפילו אפשרות להגיד "בסדר" או "היה כיף לשחות". זהו כוחה של השפה . היא יכולה לבטל משאבים קיימים ברגע אחד של חוסר תשומת לב.

 כנשים וגם כאמהות, האחריות שלנו על השפה הופכת להיות משמעותית עוד יותר. המילים שלנו משפיעות על האנרגיה בחדר באופן מיידי. כשאת בוחרת לומר לילדייך שהמצב "לא פשוט אבל אנחנו נתגבר", את לא רק מרגיעה אותם – את בוראת עבורם עולם שבו יש תקווה ותנועה. הילדים זקוקים לבסיס רגוע כדי לגדול. אם אמא משדרת שהיא "בסדר", גם אם ה"בסדר" הזה הוא תוצאה של בחירה מודעת. היא נותנת עוגן להישען עליו. זהו לא "זיוף", אלא תפקיד הורי – אבל בעיני זה תפקיד שהוא לא רק הורי, כי בסוף אנחנו נותנים דוגמא אישית, גם לתלמידים שלנו, גם לכפופים לנו, ובכלל לאנשים שסביבנו.

חוסן הוא לא מצב סטטי שבו שום דבר לא פוגע בנו. חוסן הוא היכולת לייצר מרחב שמאפשר תנועה ושינוי גם בתוך משבר. המרחב הזה נבנה, מילה אחר מילה. כשאת אומרת "אין לי כוח יותר", את קצת כמו סוגרת לעצמך דלת. כשאת בוחרת לומר "אני בתקופה מאתגרת", את מזמינה המשכיות.  ואת גם בונה מחשבה, בהתחלה המחשבה היא דקה, מחשבה שיכולה לברוח לה בין שלל המחשבות, אבל עם הזמן המלים יעזרו למחשבות שלך להיות חזקות וחיוביות יותר, בתנאי לשם תרצי לכוון. זה לא משהו שקורה מעצמו, זה משהו שאת יכולה להביא, כמו שריר שמאמנים במשך זמן, גם את שריר המחשבות אפשר לאמן דרך בחירת המלים.

שתי חברות טובות שלי חלו מאד.

האחת, ויקי קוסמטיקאית במקצועה, לאחר שספרה לי על מחלתה, אמרה לי כך: כל חיי עבדתי כמו עבד ועכשיו כשאני בפנסיה חליתי. ויקי יקרה, אמרתי /שאלתי, הרי אהבת את עבודתך? נכון היא ענתה , מאד אהבתי.  שימחת נשים רבות, חלקן הפכו לך לחברות עד היום, כמוני... נכון, הסכימה. אז לא כמו עבד, את מסכימה? מתסכל ומפחיד מאד לחלות, אבל המלים חשובות גם הן. מחשבות טובות על העבודה ועל החברויות – אלו מחשבות מחזקות. חשוב להלחם ביאוש ולא לתת לו להשתלט על המלים.

חברתי השניה, כשנפגשנו שאלתי אותה איך היא מתמודדת, והיא ענתה לי: "יאוש זו לא תכנית עבודה"..

אשה חזקה ומרשימה, לא לכל אחת יש חוסן שכזה, אבל אפשר לשאוף להגיע לשם.

בנוסף, תכנית עבודה אפשר לעשות וההצעה שלי לתכנית שכזו היא לבחור את המלים שאתן אומרות, לתת למלים לחזק אותנו, לפנות לתקוה ולא ליאוש, לפנות לרצון הטוב ולכוח ההתמודדות שיש בנו, לאופטימיות ולחצי הכוס המלאה.   

וךבסוף, כוחה של השפה העברית, שפת התנ"ך שלנו, טמון בדיוק שלה. המילים הן אלו שמחזיקות את הסדר בעולם וגם בנפש. הבחירה במילים טובות ומיטיבות היא בידיים שלך. גם אם זה לא מובן מאליו, וגם אם זה דורש מאמץ מודע בכל פעם מחדש – זוהי דרך יעילה ביותר לחזק ולהתחזק. לא "המצב נורא", אלא "לא פשוט, אבל נתגבר".

מילים הן חשובות עד מאוד, והן המצפן שיכול להוביל אותנו חזרה אל עצמנו, אל השקט, ואל החוסן.