קוראים לה מיריי. היא מטופלת שלי, בעיקר בזום כי היא חיה בפריס ואני בתל אביב. אנחנו נפגשות רק כשאני בפריס, אבל זה קורה רק כל כמה חודשים. ואז, אנחנו נפגשות די הרבה, כמעט כל יום, כדי להעשיר את חווית ה"ביחד". אנחנו מרבות בכך, כי מנסיוננו זה עוזר לכך שאח״כ, חווית הביחד תהיה איתנו גם כשהפגישות תהיינה בזום. אני חושבת שזה מינון נכון, מינון נכון במובן שיתרום לכך שהפגישות בזום יעבדו טוב יותר. מנסיוני, כדאי שבתחילת הקשר הטיפולי, וגם בהמשכו מדי פעם תהיינה פגישות פיסיות, כדי ליצור את האנרגיה הזו ששייכת למפגש שבין שתי נשים. וכשאנרגיה זו נוצרת, הגוף זוכר אותה לזמן מה גם כשהמפגש הוא באינטרנט. לכן אני תמיד ממליצה על מינון מינימלי של פגישות פיסיות. כמובן רק אם זה מתאפשר, ואם לא אז מתקדמים עם מה שאפשר. זה תמיד נכון. להתקדם עם מה שאפשר!
הקליניקה שלך כל כך חמימה ומכילה אמרה לי מטופלת, וכאשר אני נפגשת איתך בזום, אני זוכרת את זה.
נחזור למיריי. היא קוסמטיקאית כבת 60, נראית נפלא, ולא רק נפלא ״לגילה״. יש לה מכון שהקימה בארבע ידיה ומתפרנסת מזה וגם מאד אוהבת את מה שהיא עושה. אבל מיריי היא אשה בודדה. אין לה ילדים.
היא היתה נשואה שנים רבות, בעלה לא רצה ילדים והיא זרמה איתו, וויתרה על רצונה לילדים. אבל אז, הוא עזב אותה, נישא שנית לאשה צעירה ממנה ויש לו שני ילדים מאשתו השניה. אלה החיים היא אמרה לי כשסיפרה לי לראשונה את סיפור העצוב הזה. משכה בכתפיה, אין מה לעשות.
כשהגעתי לפריז לאחרונה, נפגשתי איתה מספר פעמים. היא ראתה על פייסבוק שנולד לי נכד והביאה למפגש איתי מתנה לתינוק. מה פתאום? אני שואלת אותה, והיא מתעקשת. נהוג ככה, להביא מתנה לתינוק. הביאה חליפה חורפית מתוקה לרך הנולד ושולחת אותי לכתובות טובות לקנות לו בגדים במחירים טובים.
שם היא קונה את כל הבגדים לאחיינים שלה, היא מספרת. כל כך אוהבת אותם. מה לעשות, לא יהיה לי ילד משלי. זה מעציב אותה מאד, אבל היא אשה כל כך חיובית וחיונית, ומנהלת את חייה באופן הכי חייכני שאפשר.
אני חושבת על מיריי, כאשר אני נתקלת בנשים צעירות, שמתלבטות אם להביא ילדים לעולם. טבעי הדבר שאשה מתלבטת עם בן הזוג שלה, טבעי שזו החלטה בשניים. אבל באופן ספציפי בהחלטה הזו אין איזון בין שני הזוג. כי זמנה של האשה הינו הרבה יותר מוגבל מזה של הגבר.
יש קבוצות פייסבוק העוסקות בלא לרצות להביא ילדים לעולם, וקראתי שאשה אחת שהיא גם אישיות ציבורית היתה הרוח החיה באחת הקבוצות. אבל אז בהגיעה לגיל לא צעיר בכלל, היא פתאום הביאה מחו״ל ילד.
אינני בקיאה בפרטים, אבל נדמה לי שכעסו עליה מאד, כאילו היא בגדה בקבוצה.
אבל מדוע אם אשה משנה את דעתה, זו תהיה בגידה?אני חושבת שאם יש בעיה, היא נעוצה לא בשינוי דעה של אשה זו או אחרת, אלא היא בהשפעה של אשה אחת על אחרות בהחלטה לא להביא ילדים לעולם. לא צריך להפעיל השפעה, לא השפעה קבוצתית ולא אישית. ההחלטה הזו חשובה מדי, גדולה מדי מכדי שאשה אחת או קבוצה שלמה, ישפיעו על מישהו אחר. זו לא שאלה של נורמות או של אופנות. זו שאלה אישית, ולכן ההחלטה היא אישית שלך ורק שלך.
ואם נחזור לזוגיות, אין מה לעשות, קורה שמתגרשים. לא כי מישהו בסדר או לא בסדר, פשוט קורה כך בחיים מסבות רבות. במצב זה הגבר יוכל בעתיד לשנות את דעתו אם יהיה בזוגיות חדשה. עבורך ככל שאת מתבגרת, הגוף משתנה, יותר קשה להרות ובסוף זה גם בלתי אפשרי. הגבר יכול.
כשאתם מחליטים ביחד לא להביא ילדים, שאלי עצמך אם בעלך בעוד שנים רבות ינשא ויקים משפחה, ואת תשארי לבד בלי ילדים, האם תרגישי מרומה? כי אם כן, אז ההחלטה שלך אולי לא לחלוטין שלמה.
זו צריכה להיות החלטה במאה אחוז שלך. גם אם משותפת, עדיין במאה אחוז שלך. אל תוותרי על עצמך.
ישנו סרטו הנפלא של וודי אלן "אשה אחרת" שם מספרת אשה על ההחלטה שקבלה ועל החרטה המאוחרת. אני ממליצה לך לצפות בסרט הזה. שמעי את המחשבות שלה, שמעי את השאלות שלה, ומצאי להם תשובות משלך.
קשה לכל אשה לדמיין מה יהיה מצבה ומקומה אחרי עשרות שנים. הסרט הזה מנסה לעשות זאת עבורך.
אל תוותרי לעצמך. בדקי היטב את השאלה הזו, היא חשובה מאד. כל תשובה טובה ובתנאי שתהיה זו תשובך שלך ושלך בלבד.