אנחנו רגילים לעולם יציב. וכשאני אומרת עולם יציב, אני בעצם מתכוונת לעולם שהתנהלותו מוכרת לנו, צפויה במידה רבה, וזה כולל גם את הקשיים שבתוכו. במלים אחרות אנחנו מסגלים את עצמנו לעולם שיש בו חוקים מסויימים, לא כולם קלים אבל הם מוכרים וצפויים, כשקורים דברים סביבנו אנחנו פחות נבהלים.
ולפתע פתאום, לתוך חיינו הגיח שינוי ענק. כל החיים השתנו. אסור לנסוע , אסור לצאת מהבית אלא למטרות יעודיות, אסור ללכת ללא מסיכה, הבריכה ומכון הכושר סגורים, בתי הספר סגורים, המסחר סגור.
אפשר לומר שהעולם נפל על הראש. ממש הזוי. אלה מלים בהם אנו משתמשים לתאר מה שקורה. לכן לא פלא שנבהלנו.
אבל כבר שנה עברה לה, והבהלה מפנה קצת מקום למוכר, כי המצב המשונה הזה מתחיל להיות מוכר.
מה שאפשר לעשות זה להעמד על הראש ביחד עם העולם ולהסתכל על כל מה שקורה מזווית חדשה לגמרי, הפוכה, ולחפש נקודות אור, איזה דברים טובים אפשר למצא פה שכמעט לא היו בנמצא בעולמנו המוכר הקודם.
ואני רוצה לדבר היום על המפגשים הוירטואליים, ובאופן ספציפי על הטיפול הפסיכולוגי בזום או בסקייפ, או בגוגל-מיט, כן הרבה אפשרויות מתפתחות להן בעולמנו החדש.
אריאלה פנתה אלי לטיפול. היא חיה בצרפת, ומאד שמחה על שאפשר להפגש בסקייפ. לא מתחשק לה לפגוש פסיכולוגים בצרפת. חוץ מעניין הקורונה בעת הזו, שמפחיד אותה מאד, והצרפתים לא מספיק נשמרים לטעמה... אבל גם בעידן הקודם היא הלכה לפסיכולוג מספר פעמים, בצרפת בעיקר עובדים בדגש פסיכואנליטי, גולשים ללאקאן... את מכירה? היא שואלת אותי. כן אני מכירה גם את לאקאן וגם את הצרפתים... הגעת למקום הנכון, והיא שמחה שאני בת בית בצרפת ומבינה על מה היא מדברת. אלו גישות כבדות מדי לטעמי, היא אומרת. הצרפתית שבפיה של אריאלה אמנם טובה אבל אינה זורמת וגם זה לא עוזר, אני חולמת בעברית, היא צוחקת. מאד רציתי להפגש עם פסיכולוגית ישראלית, ועד עכשיו, זה היה בלתי אפשרי, אני כל כך שמחה שאת עובדת גם ככה.
אני שמחה שהיא פנתה אלי. גמישות היא שם המשחק בחיים של כולנו. ככל שאת מתבגרת ומביטה על החוויות שעברת, את רואה שהתכונה שהכי עוזרת לעבור את אתגרי החיים היא הגמישות.
בצעירותי חייתי כמה חודשים בדרום צרפת על קצה של הר, אם הרמת את היד נגעת בשמיים. ובמקום המופלא הזה הרעש היחיד היה של ציפורים, צלצול פעמונים של עזים ולעתים של מכונות הגוזמות עץ ביער. . מכוניות לא הגיעו. וגם לא היה לא חשמל ולא מיים זורמים.
איך אפשר לחיות בלי חשמל ומיים זורמים? ! תסכימו שזה לא קל. במקום חשמל זהרו כוכבי השמיים. במקום ברזים שתית מיים צוננים ישר מן הנחל, במקום טלויזיה היו שיחות לתוך הלילה של החבורה כולה. בשקט הזה הראש יכול היה להרגע ולהתנקות מהמולת החיים. זה היה אחרי המלחמה.
בכל פעם שאני נתקלת בקושי בחיים, אני הולכת בדמיוני לאותו קצה של הר. אם יכולתי לחיות בלי חשמל ומיים, אז כנראה אפשרי לחיות גם בלי דברים אחרים. הכל (כמעט) זה עניין של הרגלים. ככל שיש לנו יותר דברים ואנחנו מתרגלים למה שיש לנו, זה אמנם מעשיר אותנו בעוד כלים ועוד אמצעים לעשות דברים, אבל בו בזמן זה גם עלול להחליש אותנו. יתכן מאד שלא נדע מה לעשות כאשר אותם דברים אליהם התרגלנו ילקחו מאיתנו.
לכן בחיים הגמישות חשובה כל כך. הגמישות מאפשרת לנו לתפקד גם במצבים של שינוי. כשמה שהיה לנו לפתע נלקח. נעצר. חשוב לחפש תמיד דרכים חדשות לתפקד כאשר הדרכים הקודמות שוב אינן משרתות אותנו, תהא הסבה אשר תהיה.
זה נכון גם למצב של טיפול פסיכולוגי. רצית ללכת לטיפול, וכמובן שרצית לפגוש את הפסיכולוגית. איך אפשר בלי זה? ובכן אפשר! נכון שיש חשיבות עליונה במפגש עם אנשים. אנחנו חייה חברתית. אבל אם אי אפשר להפגש, כמה אסירי תודה אנו יכולים להיות שיש לנו טכנולוגיה נפלאה שכזו שמאפשרת מפגש ללא מפגש.
את משוחחת עם האשה שמולך, את רואה אותה בברור. יש לך יכולת טובה מאד להתמקד, אין כמעט רעשים שמפריעים את המפגש הייחודי הזה. כל זה באמצעות הטכנולוגיה שמחליפה בימים אלו את המפגש האוטנטי.
האפשרות הזו של מפגש וירטואלי גם מחפה על מרחקים גיאוגרפיים, אם אין לך יכולת להגיע פיסית, כי את גרה רחוק, אין לך רכב או דרך להגיע, אולי פשוט את מאד עסוקה, או מוגבלת בניידות. המפגש הוירטואלי מאפשר לך לקיים את המפגש בכל מקום בו את נמצאת,
בנוסף, המפגש הוא נטו מבחינת הזמן של הפגישה. לא נדרש זמן נסיעות נוסף, לפני ואחרי הפגישה,
שעות המפגש מתרחבות, אפשר להפגש גם בערבים אחרי שהילדים נרדמים, או כאשר סיימת דברים אחרים. וגם לפסיכולוגית מתאפשר לפגוש אותך בשעות החורגות מיום העבודה הרגיל.
מובן שטוב להפגש, טוב ונעים להכיר פנים אל פנים. אבל אם מסבה כלשהי, ולא רק קורונה, זה לא ניתן אזי נפגשים בזום. זה טוב מועיל ומקדם אותך לכוון של עשייה, חוויה שכבר היא חלק מטיפול ותחילתה של גמישות ושל השתנות.
אל תגידי אי אפשר, עשי זאת אפשרי!