מה זה בכלל זמן? מהי היחידה החשובה לך? אם נסתכל על עצמנו, בדרך כלל בחיינו, איננו עוסקים יותר מדי עם המושג הזה. לכל היותר אנו מציבים לעצמנו מטרות. 3 שנים לסיום התואר. חודשיים להוריד 2 קילו. נחסוך כסף כל שנה לקראת נסיעה מיוחדת בקיץ.
אנו נוהגים לארגן את הזמן במחשבתנו, כך שיהיה בתחום של התכניות שלנו, ואנו עושים זאת כמעט באופן אוטומטי, גם אם איננו ערים לכך באופן מיוחד.
תסתכלי על הזמן כפלסטלינה
תסתכלי על הזמן כאילו הוא פלסטלינה. שזה אומר שאפשר לארגן אותו על פי רצונך. אפשר לדמיין פלסטלינה או אפשר גם באופן פשוט ופיזי לקחת גוש של פלסטלינה, אפשר עם הילדים ביחד, לחתוך חתיכה קטנה ולהחליט שזה תחום הזמן שכרגע פועלים בו. כי פלסטלינה זה מצחיק קצת, והזמן הוא מושג שיכול לעורר מתח וחרדה.
תפשטי את המחשבות:
כי אנחנו יושבים בבית, מתים לצאת החוצה ולחזור לחיים ושואלים עד מתי זה ימשך?
ומובן לנו שאין כרגע לאף אחד תשובה על השאלה הזו, וכאשר אנו מזהים שאין תשובה לשאלה שלנו... זה אוטומטית מעורר בנו חרדה. ולכן אני מציעה לחלק את הזמן באופן שאת כן שולטת בו, למשל להתייחס לתקופה של שבוע ולהוסיף אלמנט קצת מטופש כמו פלסטלינה.
למה שבוע? אנחנו יודעים די בוודאות שבמשך השבוע הקרוב נשב בבית, לכן כדאי שנתארגן לשבוע, זה זמן מוגדר וברור. תתפלאו לגלות שכשהזמן מוגדר וברור החרדה פוחתת בהרבה. כי מה שמזין את החרדה הזו הן שאלות ללא תשובה, כאלה שגדולות עליך.
אז בואי נתמקד בתקופה מוגדרת. שבוע מי שזה מתאים לו, אבל אפשר גם יום אחד אם זה עוזר. כל מי שעבר תקופות מטלטלות בחיים, יודע שלפעמים מה שצריך זה פשוט לעבור יום אחרי יום. יותר מיום במצבים מסוימים זה קשה מדי. לכן תקופת הזמן היא רק כזו שמתאימה לך.
מרחק וזמן כמושגים שאפשר לשחק איתם:
אני אישית לא אוהבת במיוחד לנהוג אבל לפעמים צריך. לכן כשאני צריכה לנהוג לחיפה, אני מתכננת להגיע להרצליה, זה קרוב וקל, כשאני מגיעה להרצליה אני מאריכה לי את הדרך, מהרצליה לנתניה זה קרוב, וכך חדרה, עתלית והגענו. זה היה זריז וקל. אבל להגיע מתל אביב לחיפה נראה רחוק ומעייף...
זמן, מרחק, ועוד מושגים, קל להתמודד איתם כשאנו מחלקים אותם למקטעים. מה הצעד הבא?
כאשר נתייחס רק לשבוע, תכנית העבודה שנכין תהיה בסך הכל ל-5 ימים, כי זה שבוע העבודה וכשמסתכלים קדימה על 5 ימים זה ניתן ליישום, גם לילדים. יום שישי יהיה הבונוס לשבוע העבודה שיעבור בסדר, משימות שיושלמו, תכניות שיבוצעו.
ילדים יצאו מחוויה כזו מחוזקים לחיים כי ידעו שיש דרך לעבור תקופה קשה. הם הרי לוקחים דוגמא אישית מהתנהגות הוריהם.קחי את גוש הפלסטלינה שיש לך, שבי עם הילדים, תפרקו חתיכה ממנו ותגידי להם שזה השבוע שבפניכם שזו חתיכה די קטנה ולא כזו בעיה לעבור אותה. השתמשי מילים רגועות פשוטות, בלי נפנופי ידיים ומילים גבוהות. תציעי תכנית, תשמעי מהם מה הצרכים והרצונות שלהם ותעשו תכנית. התכנית צריכה להתחשב בהם אבל לא הם מחליטים. צריך גבולות ומשמעת. זה חלק מהתוכנית.
הזמן שהתפנה - כהזדמנות:
יש עוד דרך להשתמש בזמן באופן מחודש וזה להתמקד בעובדה שלפתע יש זמן חדש, כזה שהתפנה, כמו חלל שניתן למלא אותו בדברים חדשים כאלה שמזמן רציתם, משהו שאינכם מספיקים, משהו שהילד או אתם רוצים ללמד עליו יותר, להתעניין, להרחיב אופקים.
הילד רוצה לצייר? לנגן? מזמן רצית לנסות לנגן בפסנתר? או ללמד לטפל בפרחים שעל אדן החלון? לשתול נענע או בזיליקום? זה זמן שניתן בו לעשות דברים שבחיים המודרניים נדחקים לקרן זווית ולא תמיד זוכרים להגיע אליהם. אם אינך יודעת היכן להתחיל, חפשי בגוגל מפגשי זום, תשאלי חברים על מפגשים כאלה, תשאלי חבר אמן על שיעורי ציור, התקשרי למכון היוגה הקרוב לבדוק שיעורים אונליין. אולי אתם בקיאים די בשפה שניה, אנגלית למשל? שיעור מדיטציה בלונדון, או צפייה בבלט בפריז יכול להוות חוויה. הכל חופשי לרשותכם :)
ראי את הזמן כהזדמנות לנצל זאת, לראות דברים חדשים, ללמוד, להתפתח, ולבלות זמן שלמרות הקשיים הוא גם זמן איכות.
לסיכום
חלקי את הזמן ליחידות שאפשר לראות את הסוף שלהן ולכן קל למלא אותן. זה מבטיח שליטה בחרדה שלך ושל בני הבית. עשי תכנית שממלאה את הזמן באופן מספק לכולם, אבל לזכור שאם יש ילדים, לא הם קובעים את סדר היום. גבולות ומשמעת עוזרים גם הם להפחתת החרדה בעיקר זו של הילדים.
המשיכי בעיסוקים ישנים ומצאי עיסוקים חדשים, מסקרנים ומהנים. נצלי את עולם הטכנולוגיה (זום ואפליקציות דומות) לטובת הפעילויות, עסקי בפעילות אירובית לפחות פעם ביום, אפילו אם זה רבע שעה. לא לוותר. זה יעזור לשמור על מורל גבוה ויחזק את האופטימיות.