למה me too כל כך חשוב ומה זה אומר לגבי, שאלה אותי טלי.
ובכלל מה עלי לעשות, האם אני צריכה לדבר על זה?
טלי הגיעה אלי לאחר שעברה הטרדה מינית במקום העבודה. הבוס שלה הוא אחלה גבר, מצליחן, מבוגר ממנה בשנים ספורות וכבר בעל עמדה מכובדת בזכות הצלחות עסקיות.
היא היתה מאד מצוברחת, כמעט מדוכאת, לא יודעת מה לעשות, האם לעזוב את העבודה, האם להתלונן? איך להתלונן? האם בכלל יאמינו לה, הוא הרי "אחלה גבר", הצלחותיו מעוררות קנאה בקרב כל הסובבים.
אולי בכלל זה יפגע בה אם תתלונן?
מה בסך הכל הוא עושה, נוגע בה פה ושם, מעיר לה על הלבוש שלה, על ההופעה שלה, נצמד אליה והצמיד אותה אל הקיר יום אחד במסדרון כאילו במקרה.
מה את עושה עניין משטויות? אמר לה מי שהחשיבה כידיד בחברה, כשסיפרה לו על כך בסודי סודות, הרי כל הבנות פה מעריצות אותו והיו מתות שיתעסק איתן, למה את בכלל נעלבת מזה?
בהיסוס רב שאלה אותו אם להתלונן והוא ענה לה: תעשי לי טובה תשכחי מזה. אם תתלונני תעשי מעצמך צחוק!
אז מה עושים? Me too ?
החשיבות של ME TOO היא בכוח של הקבוצה. פתאום את אינך לבד.
כי כאשר את לבדך את מרגישה שונה מאחרים, את מרגישה חריגה ולא מובנת. את שואלת את עצמך מה לא בסדר פה? אולי את בכלל אשמה? מה עשית לא נכון? למה כועסים עליך? אינך יודעת מה את אמורה לעשות.
כאשר יש קבוצה פתאום אינך מרגישה כך. יש לך קבוצת התייחסות ואת כבר לא כל כך מרגישה חריגה. עדיין כמובן שהדבר תלוי בסביבתך הקרובה, אבל די שבתקשורת יש ביטוי לנשים במצבים כאלה וכאשר נוצר שיח ציבורי, יש סיכוי שגם בסביבתך הקרובה יתחילו להבין.
קשה מאד להרגיש לא מובנת!
לפני עשרות שנים הטביעה בטי פרידן את המונח "הבעיה שאין לה שם". אף אחד לא הבין אז מדוע אשה יכולה להיות אומללה כאשר היא יושבת בבית מגדלת ילדים ומבשלת ארוחות לבעלה שחוזר מהעבודה. בראייה האמריקאית זו היתה פסגת האושר. ובכל זאת היתה אז "מגיפת" דכאונות בקרב נשים. זו היתה בעיה ללא שם ולכן בעיה שלא היתה מובנת. אשה שהיתה במקום הזה כעסה על עצמה והרגישה מאד בודדה. ברגע שבעיה זו קבלה שם ניתן היה להתמודד עימה גם ברמה חברתית וגם ברמה אישית. אשה מצב כזה הבינה שהיא לא סתם "מפונקת" היא הבינה שאיננה חריגה ושהצורך שלה לצאת לעבודה ולממש את עצמה הוא צורך אמיתי וחשוב. דבר שלפני עשרות בודדות של שנים היה משונה, היום הוא כל כך מובן מאליו.
הסבה היא שהקול הנשי לא נשמע דיו, ולא היתה בו די התחשבות.
ME TOO מצטרפת לתהליך שמתרחש כבר שנים רבות, של קריאה בשם למשהו שמתרחש מאז ומתמיד, אבל המשהו הזה היה שקוף, לא ראו אותו, ולכן (כאילו) לא היה קיים.
ME TOO נותנת מעין פלטפורמה דרכה נשים יכולות להתבטא בתוך קבוצה של נשים שעברו חוויות דומות, וכקבוצה יש בה כוח הנאבק על הזכות של אשה לא להוות מטרה.
דברים שאיננו רואים אותם הם כאילו לא קיימים, למרות שכמובן הם קיימים עבור אותן נשים שעברו מצבים שכאלה. והן המכירות את אותם דברים, מרגישות שונות, לעתים מוזרות, וכמעט תמיד מרגישות בלתי מובנות. כאילו הן מסתובבות בחלק מהחיים ביקום מקביל המובן רק להן ושהינו שונה מהיקום הרגיל "של כלם".
אותו יקום רגיל, הוא ברובו יקום שהגדרותיו והנורמות של נקבעו על ידי גברים. הם קבעו את הנורמות ואת החוק ואת הרפואה, (פסיכיאטריה ) במשך מאות בשנים , וכך התאימו את העולם לעצמם. גם כאשר רצו שינוי והתפתחות של העולם הקיים, קשה מאד לשנות סדרי עולם, בעיקר שחסרה ראיית העולם מנקודת ראות נשית.
תהליכים גם של שינוי לוקחים הרבה מאד שנים.
מי שמתעניינת קצת יותר, אני מזמינה אותה לקרא נאום של אשה שחורה חסרת השכלה בשנת 1852, בו היא מתייחסת לאמירות ודעות שיש לגברים על נשים ואיך הם נשענים על דעות אלו למניעת זכויות. *
לכן כאשר מתלוננת אשה על משהו שקרה לה, והתגובות כלפיה נעות מחוסר הבנה, חוסר הזדהות וחששות, עד להאשמות ואיומים, הרי שהיא שואלת את עצמה למה בכלל כדאי לה להתלונן והאם כדאי לה להתלונן?
נקח מצב בו אשה מתלוננת על משהו שקרה לה. ונניח שסביבה יש תגובות שונות. אולי יש לה חברה או אולי פסיכולוגית שמבינה אותה, אבל מירב התגובות הינן של חוסר הבנה, או חוסר אמון, חששות מדברים שונים שאינם קשורים ישירות אליה, והיא גם מקבלת תגובות של האשמה שלה במה שקרה לה ואיומים מה יעשו לה אם היא תמשיך "להכפיש" את אותו אדם נפלא (וחזק). טבעי שהיא שואלת את עצמה שאלות רבות מאד.
כשאשה נתקלת בחוסר הבנה מן הסובבים אותה, טבעי שהיא תשאל את עצמה מה לא בסדר אצלה? למה היא שונה? ומכאן הדרך לשאול את עצמה אם היא אשמה, הדרך קצרה למדי.
זה נכון שיש עוד נשים חושבות ומרגישות דומה, אבל היא אינה מכירה אותן, והסביבה הקרובה, מנוהלת על ידי גברים בנורמות של גברים, כמה יכולה אשה לבדה להשפיע על העולם? ובאיזה מחיר?
ולכן אשה תשאל את עצמה אם בכלל כדאי היה לה להתלונן. וזו שמגיעה אחריה לומדת מנסיונה ושואלת את עצמה אותה שאלה. למה כדאי לי להתלונן?
וארצה להדגיש: "למה כדאי לי להתלונן" זו שאלה שונה מן השאלה "למה כדאי לנשים להתלונן"?
התשובה לשאלה "למה כדאי לנשים להתלונן?" שייכת למקום המאד חשוב של הרצון ואפילו תחושת השליחות של אנשים להכניס שינוי משמעותי, כמו גם לרצון של אנשים שלא להכנע לכוחניות, וכמובן גם הרצון הלגיטימי להעניש את אלו שזה מגיע להם. אלו הכל מטרות נעלות ממש!
מנקודת הראות של ME TOO נשים חייבות להתלונן, כי רק כך תיווצר קבוצת התמיכה ורק ככה יווצר הכוח של הקבוצה להשפיע בחברה שלנו על הנורמות ועל החוקים.
מנקודת ראות של ME TOO אם נשים יחששו להתלונן הקבוצה תתפוגג ותאבד את כוחה, ומובן שהגברים הפוגענים מטרתם לגרום לאשה לא תתלונן. גם במובן זה כדי לא להכנע לכוח הפוגע ME TOO שואפת שכל הנשים יתלוננו וכוח הקבוצה יגדל.
אז מה זה אומר לגבי השאלה "האם כדאי לי להתלונן"? האם התשובה זהה?
ומה זה אומר לגבי טלי? האם זה אומר שהיא צריכה להתלונן? האם כדאי לטלי להתלונן?
במאמר הבא נמשיך לדון בשאלות אלו.
ואם שאלה זו מטרידה אותך ברמה האישית את מוזמנת לדון בכך ביחד איתי אצלי בקליניקה.
* סוג'ורנר טרות "אני לא אשה?" 1852