יש לי פציינטית צעירה וחמודה ושמה מעיין. כשמה כן היא, ומעיין של שיח וסיפורים נובע ממנה, תמיד השיחה זורמת ומעניינת. מעיין היא בשנות העשרים המוקדמות שלה .
אני אוהבת שמגיעות אלי נשים צעירות. הן מלאות אנרגיה, החיים לפניהן והן מהוות את העתיד שלנו.
אני לעמת זאת מבוגרת ובעלת נסיון חיים ואני שמחה שהן באות ללמד ממני. כמו ״ יודה״ ממסע בין כוכבים שבאים לקבל את עצתו כשיש דילמות. הוא אמנם בן כמה מאות שנים ומעדיף שלא מעירים אותו יותר מדי, ואילו אני מאד שמחה שמעירים אותי....
לא פחות מללמד אני אוהבת גם ללמד ואני לומדת ממנה על מה שעובר על נשים צעירות ועל דברים שקורים במאה ה 21 ושבוודאי לא קרו במאה הקודמת.
בראש ובראשונה יש את הרשתות החברתיות: פייסבוק, אינסטגראם, טיק טוק, ועוד. הרשתות מהוות חלק משמעותי מהחיים החברתיים, הצעירים האלה נולדו לתוך התרבות הזו.
השבוע שמעתי ממעיין מילה שלא הכרתי קודם והיא FOMO שמשמעותה: fear of missing out
אז מהו החשש to miss out?
היא מסבירה לי שהחשש הוא שאם היא לא תעקוב באופן צמוד עם מה שקורה ברשתות, היא עלולה להחמיץ ארועים שקורים, היא עלולה לא לקחת בהם חלק, למרות שהיא ממש רוצה, שבוע שעבר היא החמיצה ארוע כזה והיא מבואסת מאד. דרך פייסבוק ואינסטגראם, כל התמונות והוידאו שהעלו הבנות שהשתתפו בו, נראה לה שזה היה הכיף של החיים שלהן ורק היא נשאר בחוץ,
הזמינו אותי למסיבת יום הולדת של אחת החברות שלי ובדיוק זה נפל על יום ההולדת של אחי הצעיר והחלטתי לא ללכת. תכלס יום ההולדת שלו היה די סתמי ומאד התבאסתי שלא השתתפתי במסיבת יום הולדת השל החברה שלי. כעסתי על עצמי על אחי ועל ההורים שלי שבקשו ממני להגיע.
איזה תמונות מעוררות קנאה החברות שלי העלו לפייסבוק, איזה באסה שהחמצתי את הארוע. כל השבוע הייתי מצוברחת, חיכיתי לבא לשוחח איתך. למה במקום להשתתף במסבה הכיפית הזו סתם השתעממתי בארוחה במסעדה עם המשפחה ליום ההולדת של אחי, טוב, כבר סיפרתי לך את זה. והיא משתתקת. דבר לא שכיח אצלה.
כמה זמן יעבור עד שיהיה הארוע הבא אני שואלת אותה. לא כזה הרבה היא אומרת. וכמה זמן יקח עד שהארוע שהחמצת ישכח בגלל הארועים החדשים? נכון. היא אומרת, את צודקת, למרות שלא אמרתי דבר, הארוע ישכח מהר מאד ויגיע אחריו ארוע אחר ועוד אחד ועוד אחד. זה לא נגמר. נשמע מתיש קצת, אני אומרת לה. ספרי לי על זה. היא אומרת, קשה לי להתרכז בלימודים, ובכלל. הראש שלי לא נמצא אף פעם באותו מקום, הוא תמיד בשני מקומות במקביל.
אולי השתתפת ביום ההולדת של אחיך, ובילית יום עם משפחתך, כי ארוע משפחתי תמיד נשאר. זה חלק מהזכרונות המשותפים. נכון, היא עונה לי וגם לא רציתי לפגוע באחי ולקלקל את המסבה המשפחתית, היא אומרת. זה מאד חשוב, וגם מתחשב מצידך. היא מחייכת, ירדה לה אבן מעל הלב.
אני לא יודעת למה הגבתי ככה, אומרת. אני רוצה לצאת מהלופ הזה.
משהו בקצב החיים שלכם הצעירים, בסופו של דבר מפריע לכם להיות במקום שבו אתם נמצאים. זה משפט מוזר קצת אבל הוא נכון. כי בחיים צריך לעשות החלטות, אי אפשר להיות בשני מקומות ביחד.
אני יודעת שצעירים יושבים במקום אחד עם אנשים, ובראש שלהם הם נמצאים במקום אחר דרך הטלפון שלהם. הם חושבים שזה אפשרי להיות בשני מקומות בעת ובעונה אחת, אבל האמת, ספק אם זה אפשרי.
כשהראש שלך בפייסבוק (למשל), את לא באמת נמצאת עם ההורים ועם המשפחה שלך בארוחה, לא ממש נמצאת בלימודים, אם זה מה שאת עושה, לא יכולה לרוץ או לשחות או לעסוק בספורט אחר. את צריכה לעשות בחירה.
מעיין מביטה בי קצת בחשדנות. למה? מה פתאום? בטח שאני יכולה להיות עם המשפחה שלי ורק להציץ מדי פעם....
לא מדויק. כי מי שבזמן הביקור יושבת כל הזמן ומציצה בטלפון. קשה לנהל איתה שיחה ככה. השני מקבל הרגשה שהוא משעמם אותך, והשיחה נשארת שטוחה ולא מעניינת. ואם את מרגישה שקצת משעמם לך, שאלי את עצמך עד כמה השקעת בלהפוך את המפגש למעניין.
העניין הוא שאת אותו missing out אפשר לעשות גם עם המשפחה או העבודה או החברים שקפצו לביקור.
ואלו כבר החיים עצמם! מרוב שאת מודאגת מהחמצה של ארועים שאולי יכול להשתתף בהם, את עלולה להחמיץ את הארועים בהם את אכן נמצאת. ככול שתהיי מושקעת בארועים והתרחשויות שאת בעצמך אומרת שהם זמניים ושטחיים ושיש הרבה כאלה, כמעט על סרט נע, המחיר עלול להיות של החמצה של דברים אמיתיים בחיים שלך.
כי עם כל הכבוד וההתחשבות בתפקיד של פייסבוק בחיים שלך, החיים האמיתיים כמו משפחה, ילדים, עבודה ותחביבים עדיין נמצאים בעולם בחוץ.
זכרי שעלייך לעשות בחירות בחיים. אם את רוצה ללמד, לעשות התמחות במשהו, לעסוק בספורט או במוסיקה, קרוב לוודאי שתחמיצי הרבה מפגשים כיפיים. אבל כדי להתקדם בחיים צריך לעבוד קשה ובדרך לוותר על די הרבה הנאות. שאלי את עצמך היא מה המטרה שלך בחיים, ואיך להשיג אותה.
אז איך להתגבר על הצורך הזה?
על כך באחד המאמרים הבאים.