כן, את תקועה בבית כמו כולם אבל בנוסף גם פיטרו אותך מהעבודה. אין הרבה הצעות עבודה, כך זה נראה ואותך מנפנפים מכל מקום שהגשת לו את קורות חייך. היו מקומות שגם התקדמת, הזמינו אותך לראיונות (בזום…) אבל עדיין נפנפו אותך.
"מה לא בסדר איתי?" את שואלת ומבואסת עוד יותר. ברור לך שזו לא הגישה שתעזור לך למצוא עבודה חדשה, אבל את לא יודעת איך לצאת מזה. ברוכה הבאה ליקום של מחפשי העבודה בכלל, ובעידן הקורונה בפרט.
אז מה עושים? תמצאי נקודות אור:
יש משהו טוב בסיטואציה ההזויה הזו, קרוב לוודאי שאף אחד לא ישאל אותך, לפחות לא בהתחלה למה בעצם פיטרו אותך….. אולי זו אשמתך? מה לא עשית כמו שצריך? איך את עובדת בצוות?...ושאר שאלות שדי מבאסות את מחפש העבודה, כי מן הרגע הראשון מעבירות אליו אצבע מאשימה…. אולי לא ממש אבל בכל זאת סימן שאלה. ובכן כאן הקורונה אשמה בכל ואת נקייה כטלית שכולה תכלת. וגם, שאלי את עצמך, היתכן שזה רעיון לא רע להחליף עבודה? האם נשארת במקום העבודה מתוך הרגל? תחושת ביטחון? האם אפשר לראות את המצב כהזדמנות לשינוי?
תחשבי על כל הצעת עבודה כאילו היא הראשונה:
כל מקום עבודה שאת פונה אליו התייחסי אליו כאילו הוא המקום הראשון אליו פנית. לא השני לא השלישי וגם לא העשירי… הראשון!
למה? משום שבהתייחסות לראיון חדש כאל החמישי/עשירי במספר את מחלישה את עצמך. את אומרת לעצמך: אני יודעת שזה המקום העשירי שדוחה אותי, אפילו אם לא כולם יודעים! אז מה הבעיה שלי? עם גישה כזו את מגיעה לראיון הבא מוחלשת, לא במיטבך, משדרת גם אם לא במודע היסוסים לגבי עצמך. זה מיותר ומזיק לך.
כמובן שזה לא מונע ממך, אם באמת נדחית פעמים רבות לעשות ניתוח של המצב. תוכלי לשאול את עצמך, אם קורות החיים משקפות את היכולות שלך, אם הראיון האישי מכשיל אותך- מה הסיבה לכך, האם יתכן שהכיוון שאליו את מכוונת לא מדויק? האם להרחיב את מעגל החיפוש למקומות חדשים?
תחסני את עצמך לקבלת תשובה שלילית:
ככל שתפני ליותר מקומות, תאמרי לעצמך שאת סבבה כי את לומדת על עולם העבודה, צוברת נסיון בראיונות, ומשתפשפת בקבלת "לא " כתשובה. מה טוב בשמיעת לא?
זה מעולה! אדם שלא נרתע יותר מדי ולא נותן ל"לא" להחליש אותו הוא אדם שמתחזק תוך כדי התהליך, הוא אדם שלומד שלא הסביבה היא שמגדירה אותו אלא הוא זה שמגדיר את עצמו. מקום שלא מקבל אותי הוא מקום שקרוב לוודאי לא הייתי נהנה בו, אולי כי האנשים לא מתאימים לי או אולי כי העבודה המוצעת אינה כפי שהבנתי. ואולי בכלל היה זה מן משחק כזה, שהם בכלל ידעו את מי הם רוצים למשרה ורק אספו מועמדים כדי להראות בסדר. וגם אם זה היה פספוס, כי היו מועמדים רבים, ואולי טובים ממני, גם זה לא נורא, כשדלת אחת נסגרת, תחפשי חלון שנפתח…..
תקחי פסק זמן:
אם את מתעייפת בתהליך זה לגמרי לגיטימי! לא פחות חשוב לדעת לקחת פסק זמן מאשר להתמקד. הם משלימים זה את זה. בלי מנוחה אי אפשר להתרכז ובלי עבודה אין למנוחה טעם. פרגני לעצמך ולכי להוציא את האנרגיה בפעילות אירובית כלשהי. את סגורה בבית כמו כולנו! שימי מוסיקה לריקודים ורקדי עם עצמך/עם הילדים/ עם מי שמתחשק לך. זכרי עולם העבודה אינו תלוי רק בך, יש עוד מחפשי עבודה, יש קורונה בחוץ ולפעמים צריך גם סבלנות וגם קצת מזל. אז תפתחי זום, תצטרפי לאיזו פעילות אירובית שמתחשק לך. תרקדי על עמוד! עשי דברים משוגעים חדשים, זה הזמן הפרטי שלך!
תדברי לעצמך בשפה חיובית:
שימי לב לשפה שבה את מדברת אל עצמך. במקום אני סופגת כשלונות לומר אני צוברת ניסיון. במקום לומר בזבזתי 3 ימים להכנת הראיון הזה, אמרי עבדתי על זה רק שלושה ימים. טכלס זה כלום! במקום לומר אני מחפשת כבר הרבה זמן, אמרי אני מרחיבה את ההיכרות שלי עם עולם העבודה, לא היה לי אף פעם זמן לעשות זאת !
לסיכום:
התייחסי לתהליך חיפוש העבודה כאל תהליך מלמד ומחשל. את צוברת נסיון ומתרגלת עמידה בלחצים ובדחייה. זה חשוב לחיים. אל תדברי אל עצמך במלים מכשילות, זה מעליב גם אותך וגם את מי שמאמין בך ואוהב אותך. יש בעולם מספיק אנשים שיבקרו אותך, אל תעשי זאת במקומם.
תעריכי את עצמך ותעריכי את תמיכת הסובבים אותך. מי שחשוב לך, אוהב אותך ורוצה בהצלחתך. תעזרי להם ולעצמך אהבי את עצמך האמיני בעצמך האזרי בסבלנות עד שתמצאי את מבוקשך. אל תגידי שזה שאמא או בן/בת הזוג מאמינים בך זאת "לא חכמה כי ההיפך הנכון.
זאת החכמה הכי גדולה שיש. האמיני בזה ואז השמיים הם הגבול!