קורה לנו בחיים שהעולם שלנו משתנה באופן פתאומי. בדרך כלל בחיים, שינויים כאלה קורים לאדם או למשפחה גרעינית, כאשר כל העולם סביבו ממשיך להסתובב כרגיל.
אנשים יאמרו במצב כזה שהחיים כמו שהכירו אותם קודם לא יחזרו. הם מרגישים כאילו הם נמצאים בסרט, כאילו יש נתק בינם לבין העולם שבחוץ. איך יכול להיות שהעולם ממשיך כהרגלו כאשר בחיי שלי הכל התרסק? בתקופות כאלה יש לאדם שנפגע תחושה של חוסר חיבור בינו לבין הסובב אותו,והתחושה הזו מלווה אותו גם אם הוא מתנהג כרגיל, ועוסק בחיי היום יום שלו.
יש גם מצבים חריגים שהשינויים הדרסטיים קורים באותו הזמן לכולם. לנו בארץ זה קרה די הרבה פעמים, בעיקר בעיתות מלחמה. זו הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים במצב שכזה שהעולם כולו מצוי בו ולא רק פה בארץ, ותחושת הבידוד היא שלמה, לא כל כך אפשרי לצאת מהבית וגם אי אפשר לצאת מהמדינה.
מבחינת התחושה, הבידוד הוא מושלם. אם בתקופות מלחמה יכולת לקחת פסק זמן מהמצור על ידי יציאה מהארץ, עכשיו האופציה הזו לא קיימת.
תגובות פסיכולוגיות רגילות לשינוי דרסטי, בין אם אישי ובין אם קבוצתי הן תגובות אוניברסליות ומופיעות אצל רוב האנשים לתקופה ובעוצמה משתנים מאדם לרעהו.
התגובות הן קודם כל תדהמה וחוסר אמון: לא יכול להיות שהמחלה כל כך קשה, זו תגובה של אדם נוכח אבחון של מחלתו הוא או זו של בת זוגו, זו גם התגובה מול הקורונה. אולי טועים באבחון, כדאי לבדוק שוב, לשאול רופא אחר, בית חולים אחר, מדינה אחרת.
חוסר האמון נובע מן הזעזוע הנפשי והקושי לקבל שהחיים כמו שהכרנו השתנו. הרי עד עכשיו הכל היה בסדר. מה פתאום השתנו סדרי בראשית? לא יכול להיות!
נסיונות ווכחנות אופייניים מאד לתקופה ,להוכיח שעשו טעות (אולי באבחון? ) ולהחזיר את הדברים למקומם הטבעי, כלומר בסדר אני מוכנה לקבל מחלה, אבל לא כזו מסוכנת! לא סופנית חס וחלילה! הרי הוא עוד צעיר, ואוכל בריא ועושה ספורט, זה לא מסתדר! נסיון לשנות את המציאות.
תגובות אלו הן טבעיות ומופיעות כמעט אצל כולנו בעת משבר ומופיעות גם מול סיטואציה של חלילה מחלה קשה וכל שבר פתאומי שנופל על ראשו של האדם. בתקופה שכזו יש תחושות של כעס וחוסר אונים, והאדם מנסה כל דרך לשנות את המציאות ולעתים מסרב להכיר בה. לא יכול להיות שהמחלה כל כך קשה, הרי אני מרגישה טוב, הרי הוא נראה מצויין, לא רואים שיש משהו לא בסדר.. יש המון תרופות חדשות, בטח יש משהו באיזה מקום, אולי בבית חולים אחר? רופא פרטי? מדינה אחרת? אולי כדאי לנסות טיפול אלטרנטיבי.
וכך גם: לא יכול להיות שהמגיפה הזו כזו קשה, הרי יש הרבה אנשים שלא קרה להם שום דבר, אפילו אין להם תסמינים, בוודאי סתם מגזימים, למה מפחידים אותנו? או לנתייעץ במומחה אחר? אולי נחליף את מנכ"ל משרד הבריאות?
תגובה של חברה אינה שונה בהרבה מתגובה של הפרט, מה גם שהפרט שומע את התהיות האלו גם מאמצעי התקשורת, הרי גם שם יושבים אנשים. גם הם נבהלים, גם להם משפחות מודאגות, ילדים חרדים , גם הם, בתקשורת רוצים להתווכח עם המציאות הזאת ואולי להביא לאיזו נקודת ראות אחרת שתוכל לשנות את המציאות.
חשוב להבין זאת כדי לא להבהל מהתגובה של עצמנו. הרבה פעמים הבהלה שלנו מהתגובה של עצמנו ושל סביבתנו הקרובה היא יותר גדולה מהבהלה מן המצב עצמו. והרי כדי להתמודד עם מצב נפיץ כל כך צריך שקט פנימי ועוז רוח, ומאין לוקחים אותם?
אז מה צריך לעשות?
נשמור על כמה קווים מנחים:
את צריכה לומר לעצמך שיש פה עולם שהשתנה. את צריכה לומר זאת לעצמך הרבה פעמים עד שתרגישי שאת מתחילה להפנים שזה המצב
את צריכה לשמור על כמה כללים ברורים. במצב של הקורונה הכללים הללו נקבעו על ידי מקבלי ההחלטות במערכת הבריאות וכל מה שנותר לעשות זה לשמור עליהם.
אל תשתפי פעולה עם זלזול בהנחיות ובכללים. זה מגביר חרדה וחוסר אונים אצלך ואצל סביבתך, ילדייך אם יש לך.
התרחקי מויכוחים ודיונים בשאלה אם הכללים נכונים או טובים או שאולי יש כללים טובים יותר. ויכוחים כאלו מגבירים את תחושת החרדה וחוסר האונים. בכל מקרה אלו שאלות לא כל כך חשובות. צאי מתוך נקודת הנחה שתמיד יש כללים יותר טובים והעיקר לקבל החלטה ולעמוד בה. מי שמחפש את הכללים הכי טובים סופו שהוא לא זז ממקומו מרוב בלבול. "ואף על פי כן נוע תנוע" העיקר לקבל החלטה ולעמוד בה. אם הספקת לנהל, או אם את שואפת לנהל יום אחד, זהו כלל ברזל!
אם מתווכחים סביבך, שני את נושא השיחה, עברי לדיון קבוצתי אחר, ראי סרט בטלויזיה, עשי משהו שאת אוהבת, , הכל כדי להרחק מהויכוחים הלא מועילים.
כשאת חשה או נתקלת בעצבנות רבה, כעס, וכחנות, אצלך או בסביבה הקרובה הזכירי לעצמך שזה בוודאי נובע מן המשבר ומצאי משהו נעים לעשות לך ולבני משפחתך. הכינו יחדיו תכניות מגירה לשלבים שונים של בידוד וסגר, מה אפשר ומה תרצו לעשות. הכינו משחקי חברה, רשימת סרטים או דברים שמתחשק לעשות ביחד ואף פעם אין זמן. אולי הגיע הזמן לצבוע את הדירה? כל חדר בצבע אחר? העיקר לשמור על המורל, ולזכור שלאחר הסערה העננים מתפזרים והשמש יוצאת.