top of page
Search

שקופה אבל חזקה: נשים בעורף המלחמה

להרגיש שקופה: החיים מאחורי המלחמה

מה זה בכלל להיות שקופה? קשה להסביר מה זה באמת אומר, ואת יודעת מה זה רק כשאת נמצאת במקום הזה בדיוק. מקום שבו את בדרך כלל מרגישה בלתי מובנת. כאילו יש איזה חייץ בינך לבין העולם כולו ולמרות שאת נראית כרגיל ומפקדת באופן שהסביבה אינה מרגישה משהו שונה במיוחד, זו את שמרגישה אחרת ממה שהיית פעם, ממה שהיית קודם ואפילו לך לוקח זמן להבין ולומר בקול רם, אפילו אם רק לעצמך שאת מרגישה שקופה.

כבר כתבתי פוסט על להיות שקופה והפעם אני רוצה לדבר על להיות אשה בעיתות המלחמה. אשה של  מגויס למילואים.

לא מעט גברים יצאו למילואים השנה והנשים שלהן מוצאות את עצמן לבד בבית, בעוד שבני הזוג שלהן בחזית. זה מצב שבו רבים מצפים ממך, ואולי גם את מצפה מעצמך להמשיך את החיים כרגיל. אבל  יותר קל לצפות ולהגיד מאשר לעשות זאת בפועל. ההרגשה הפנימית הנוצרת מבטאה מעין מציאות שונה, קצת כאילו את נמצאת חלק מהזמן במימד אחר, בלתי נראה.

שגרה שנראית רגילה מבחוץ

מהצד החיצוני, הכל נראה תקין: הילדים הולכים למסגרות החינוכיות, הבית מתפקד, ואתן ממשיכות בעבודה או בפעילויות היום-יום. אבל מבפנים, תחושות של בדידות, לחץ, ודאגה מכבידות עליכן. הילדים שואלים איפה אבא, ולעיתים מתנהגים בצורה שמראה שהם גם חשים במתח. אולי נוצרים קשיי התנהגות? או קשיי הרדמות בלילה? הילד נהיה יותר רגזן או עם התפרצויות שאינן מאפיינות אותו? ואת הרי אמא הכל יכולה....

התמודדות עם האפטר

וכשבני הזוג חוזרים לאפטר, זה יכול להיות רגע מורכב. כמובן השמחה גדולה, לרגע נרגעים מהחרדה סביב המצאות במקומות מסוכנים, שחלילה הוא לא יפגע. כשהוא מגיע, את אומרת ברוך השם שהוא בריא ושלם, לכאורה כל יתר הבעיות הן שוליות. אבל הרי גם את עייפה ומותשת מההתמודדות לבד עם הילדים? רוצה שהבעל יהיה איתם קצת? גם הם בוודאי מצפים לזה. אבל הוא עייף מאד, הוא אולי מצפה לתמיכה? להקשבה? מקום לשתף את החוויות הקשות מהחזית, או פשוט לנוח ולהתנתק מכל הלחץ. מצדכן, גם אתן כבר עייפות ומצפות למעט הבנה ותמיכה גם לעצמכן? אולי את מבטאה את זה בקול ואולי לא כל כך גם כי אין זמן וגם כי הוא נראה "גמור" . ואולי מתוך הקושי שהוא עובר בתקופה הזו, שלא מאפשר לו לראות אותך ואת הקושי היומיומי שאת חווה. כי הרי מול חיים ומוות של המלחמה, הרבה בעיות נראות שוליות. אולי גם לך, ולסביבה. ובכל זאת.....

תחושות הבדידות והלחץ

לכן במהלך תקופות כאלו, את עלולה להרגיש שקופה, כאילו הסביבה לא רואה את הקשיים שלכן. הילדים דורשים יותר תשומת לב והסברים, הבית דורש תחזוקה שוטפת, והלחץ הנפשי מצטבר. זהו זמן שבו קל להרגיש לבד, גם כשאתן נמצאות עם אנשים. התחושה שהסביבה מצפה ממך להמשיך כרגיל, בלי להתחשב בקשיים האמיתיים, יכולה להיות מכבידה מאוד. ואולי בעיקר שאין ממש הבנה או לגיטימציה לקושי שלך, כי מבחוץ הכל הרי נראה בסדר.

מה אפשר לעשות?

  1. מציאת זמן לעצמך: גם במצב עמוס, חשוב למצוא רגעים של שקט ושלווה. קחו זמן לקרוא ספר, לעשות מדיטציה, או פשוט לנשום עמוק וליהנות מרגע של שקט.

  2. פנייה לתמיכה חברתית: חפשו קבוצות תמיכה בקהילה או אונליין. נשים במצב דומה יכולות להציע תמיכה והבנה הדדית, ולספק מקום לשתף את התחושות והחוויות שלכן.

  3. תמיכה מקצועית: אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית אם אתן מרגישות שהלחץ והבדידות מכבידים עליכן. פסיכולוג או יועץ יכולים להציע כלים להתמודדות ולהקל על התחושות.

  4. שיתוף בעומס: בקשו עזרה מבני משפחה וחברים. גם אם זה אומר שמישהו יעזור עם הילדים לכמה שעות או יסייע במשימות הבית, כל עזרה כזו יכולה להקל עליכן.

סיכום

אתן הגיבורות של חזית הבית, ממש כפי שבני זוגכן הם הגיבורים בחזית הצבאית. חשוב לזכור שאינכן לבד בתחושות האלה, ושהן לגיטימיות ומובנות. הכרה בקשיים שלכן והענקת מרחב ותמיכה היא קריטית. אתן לא שקופות, אתן חזקות ומוערכות, וחשוב שתקבלו את התמיכה הראויה. יחד, ניתן להתמודד עם האתגרים ולהעניק לעצמכן את הכוח והמרחב הנדרש כדי לעבור את התקופה הזו בצורה הטובה ביותר.

ועוד מילה קטנה: שימרו על הזוגיות שלכן, תקופות קשות יוצרות משברים. תנו תנו לזוגיות מרחב וזמן, לעתים השקט והסבלנות הם הם המרפא הכי חשוב.

Comments


bottom of page