רציתי לומר לך, האשה הצעירה, כמה מלים לפני שתקבלי החלטות משנות חיים.
רציתי לומר לך בראש ובראשונה שהחיים הם ארוכים.
איני יודעת עד כמה ארוכים, האם 60 , 80 או 90 שנה, וגם זה כמובן לא מובטח. אבל בהנחה שאנשים רבים מאד מגיעים לגילאים האלה הבה נתייחס לכך.
את היום אולי בגילאי ה 30 לחייך, את אדם בוגר מזה כעשור, אולי פחות אולי יותר.
עוד כמה עשורים קדימה, הדברים בהם מחשבותייך עוסקות כיום, יכולים להראות אחרת, אולי תחשבי עליהם דברים אחרים ממה שאת חושבת היום.
בעוד כמה עשורים, האנשים שגידלו אותך, יתחילו להתרחק, אולי יזדקנו, אולי ימותו, אולי הדעות שלהם יראו לך בלתי רלבנטיות. האם כבר היום הדעות שלהם לא כל כך מעניינות בעינייך?
בעוד כמה עשורים, האנשים החשובים בחייך יהפכו לרקע מתרחק של החיים שלך, את תהיי האשה המובגרת או הזקנה הזו כמו שהורייך או סבייך הם עבורך כיום.
דברים שהיום נראים לך ברורים, תשובות שיש לך לשאלות, ישתנו. אני מבטיחה לך שישתנו ואני מקווה בשבילך שישתנו, כי החיים מביאים להתפתחות שלנו, גופנית זה ברור, אבל לא פחות מהגוף, גם נפשית.
אנחנו משתנות. מקבלות פרספקטיבה על החיים. זה כמו להסתכל על ביית מקרוב לעמת להסתכל עליו ממעוף הציפור. רואים דברים שונים. המשקפיים משתנים. במקום משקפיים לראייה מקרוב, המשקפיים יהפכו לראייה מרחוק, או אולי להיפך. מה שפעם נראה הכי חשוב, אולי אז יראה כפחות חשוב, אולי אפילו כשולי. הזמן גם מרפא הרבה פעמים, כאבים בלבנו שנוצרו מדברים כואבים שקרו לנו. לא פעם דברים כאלה גם משפיעים על ההחלטות שלנו, במודע או בלא מודע. בדרך כלל בשניהם.
לא פעם אנשים מבוגרים אומרים (לעתים בקול רם ולעתים בלב): לו ידעתי אז מה שאני יודעת היום הייתי מקבלת החלטה אחרת!
העניין הוא שאין דרך לדעת מה לא יודעים ואין דרך להאיץ את הזמן או לקפץ בין תקופות. אבל תמיד אפשר לשמוע דעות של אנשים אחרים, אולי גם מבוגרים על סוגיות שונות. איך פתרו אותם פעם?
לאחרונה מדובר הרבה על הרצון או אי הרצון להביא ילדים. בקבוצות (פייסבוק) הביעו תרעומת על אשה כזו או אחרת שהיתה ממובילות הדעה הזו ושבגיל 50 פתאום הפנתה עורף והפכה לאם. ישנו גם הסרט הגאוני "אשה אחרת" שאשה בת 50 מספרת על החלטתה לא להביא ילד לעולם ועל כיצד זה השתקף במהלך חייה הבוגרים ובחיי הזוגיות שלה, וכיצד השפיע עליהם.
אין דרך לדעת מראש דברים. אין דרך לדעת מהי בדידות עד שחווים אותה. אין דרך לדעת אם הקריירה שלך באמת תנסוק, או אם הבריאות שלך או של בן/בת זוגך תהיה איתנה גם בגיל 40 או 50. ונכון שגם אין דרך לדעת איך תהיה ההורות או האמהות, או איזה ילד יגיע לעולם, כי גם כאן יש הפתעות בחיים מכל הסוגים. אני מבינה, מסכימה ומאד מכבדת מי שאומרת שאין לה תשוקה לגדל ילד ולכן היא מחליטה שאין מקום לכך בחייה.
כל זה נכון, וכל אשה ואדם צריכים לקבל החלטות בעצמם מהסבה הפשוטה, שהם ורק הם ישאו בתוצאות של החלטותיהם.
אבל החיים ארוכים, כבר אמרתי את זה. לא בוער לקבל החלטות. ואת לא חייבת להשתייך לתנועה או קבוצה כלשהי שתלחץ עלייך לקבל את "החלטות התנועה". זה שגוי גם כשזה בעד וגם כשזה נגד.
במאמרים בהם דברתי על חשיבה עצמאית, זו בדיוק המטרה. תחשבי עם עצמך. תשאלי את עצמך שאלות לגבי ההחלטה שעלייך לקבל.
להשתייך לתנועת מחאה זה "עדרי" בדיוק כמו להשתייך לתנועת המרכז. מי שאומר שהמחאה היא נגד העדר שיזהר שהמחאה בה הוא משתתף לא תהפוך גם היא מחאת עדר.
איך תדעי ?
תשאלי את עצמך עד כמה הקבוצה אליה את משתייכת מפעילה לחץ על חבריה. עד כמה יש שיח חופשי. האם "נופלים" על מי ש"מקשה" ומעלה שאלות, האם מתעצבנים או מעליבים את מי שמטיל ספק בהחלטה כזו או אחרת? האם אומרים למי שמבקשת להעלות דעות שונות "שבקבוצה הזו לא חושבים ככה". כי אם זה כך אז את נמצאת בקבוצה שגם היא סוג של עדר.
זה טבעי לרצות להיות חלק מקבוצה חברתית. החלק החברתי נחוץ וחשוב מהרבה היבטים., חפשי קבוצה עם שיח פתוח, נעים ומכבד.
בסופו של דבר, את ורק את (ואולי גם האנשים הכי קרובים לך), תשאו בתוצאות ההחלטה שלך ולא אף אחד אחר.