למידה מהנסיון לא (רק) מה שחשבתן

שלום לכן קוראות יקרות. היום אני רוצה לדבר איתכן על למידה מהניסיון.

נשים שמגיעות אליי לקליניקה, הרבה פעמים בוחרות להגיע אלי כי אני אישה לא צעירה ומרגיש בטוח לשוחח עם מי שניסיון חייה ארוך, שבוודאי הספיקה לראות ולשמוע דברים, להתנסות בקשיים, ולפגוש נשים רבות אחרות בתוך הקליניקה ומחוצה לה. במובן הזה, ניסיון הוא דבר נפלא.

אבל זה אינו אומר כלל ועיקר שבקליניקה שלי תשמעו ממני על הדרך שבה אני פתרתי בעיה ספציפית כדי שתעשו כמוני. ברור שלא. הניסיון הוא נפלא כשהוא משמש מצע לחשיבה ובדיקה, אבל הוא פחות טוב כאשר לוקחים התנסות ספציפית והופכים אותה ל"דוגמה" שאפשר ללמוד ממנה. כי אחד הדברים שמבינים תוך כדי שיחות איתי, הוא שכל דרך או פתרון הינן ייחודיות לך ולמה שאת מחליטה.

המאמר הזה מיועד לכל אחת מאיתנו שהייתה שם, שהצליחה או נכשלה ורוצה ללמוד מה עליה לעשות הלאה.

כשניסיון של אחרים מראה את הדרך

כאשר אדם מנוסה מספר על ההצלחה שלו, אנחנו נוטות לראות בו מודל לחיקוי. "הוא או היא עברו את זה והצליחו", אנחנו חושבות, "אז אני פשוט אעשה כמוהם". אנחנו בטוחות שהעתקת הדרך שלהם תוביל גם אותנו לאותה תוצאה.

אבל האמת היא שניסיון אינו נוסחה מתמטית שניתן להעתיק. הרי לא מדובר באותו אדם, באותן נסיבות ובאותו עולם פנימי וחיצוני. מה שהתאים למישהו אחר, יכול להיות לגמרי לא רלוונטי עבורנו. הניסיון שלהם הוא נכס יקר עבורם, אבל עבורנו הוא לכל היותר כלי להבנת עקרונות. ניסיון הוא תמיד אישי וייחודי, ולכן העתקתו היא פעולה שלא בהכרח תוביל לתוצאה הרצויה, ושתוצאותיה אינן צפויות.

הצד השני של המטבע

טעות נפוצה נוספת בלמידה מניסיון היא הגזמה לכוון השני. כשאנחנו לומדות משהו מניסיון רע, אנחנו לא תמיד מתקנות את הטעות אלא קופצות לצד השני של הסקאלה. אנחנו מחפשות תיקון, אבל מגיעות לקיצוניות הפוכה לחלוטין, שגם היא שגויה.

דוגמה בולטת לכך היא חינוך. אדם שגדל בבית עם הורה נוקשה, עלול ללמוד מניסיון העבר ש"שיטת החינוך הזו לא עובדת". אני לא אהיה כמו הורי, אין סוף פעמים שמעתי אמירה זו והתייחסתי אליה בפודקסט ב YNET .

אבל איך לא להיות כמו ההורים? איך לשנות? מה לשנות? בדרך כלל כשהשינוי נעשה ספונטנית וללא הכוונה מקצועית הוא נעשה לצד השני, כך שהחינוך הופך להיות מנוקשה לפרמיסיבי: כמעט אין גבולות, אין עונשים. אבל גם דרך הזו אינה נטולת בעיות, ילד זקוק לגבולות והכוונה ובלעדיהן הוא עלול לפתח גם חרדות וגם בעיות התנהגות. מתוך רצון טוב ללמידה מניסיון שלילי, נוצרה למידה שגויה שהובילה למצב בעייתי שונה וגם לחולשה של הסמכות ההורית.

הכשל הלוגי של הכללה

הבעיה הגדולה ביותר בלמידה מניסיון מתבטאת בנטיה של אנשים להכליל. כשהדבר נכשל, עלולים להסיק מסקנות גורפות מתוך מקרה ספציפי. אם מערכת יחסים התפרקה או עסק נסגר, יהיו תובנות ספציפיות : "לא אצא יותר עם אנשים כאלה" או "לא אשקיע יותר בעסקים כאלה".

הכללה היא בעייתית כי היא מתעלמת מהשאלות החשובות באמת: מה שונה או מה אותו דבר בשני המצבים? האם בסיטואציה שונה, או עם אנשים אחרים, התוצאה הייתה שונה לחלוטין?

מעבר לכך, כשאנחנו משתפות את ה"ניסיון" הזה עם אחרים, אנחנו בעצם מייעצות להן מתוך מצבנו ומתוך העולם הפנימי שלנו. אנחנו משליכות את החוויות שלנו עליהן ומניחות שהן תקפות גם עבורן. אבל זו לא למידה נכונה ובוודאי שאינה מדויקת.

גם אם אנחנו חושבות שאנחנו מבינות, הרבה פעמים אין לנו מידע מספק על מה עובר על האשה שמולנו ומהם הפרטים המדויקים של המצב שלה.

סיכום

אז מה למדנו מכל זה? במאמר הזה שוחחנו על חשיבותו של ניסיון מן הצד האחד, אבל גם על המגבלות שלו מן הצד השני. הניסיון הוא נכס יקר מפז, אך השימוש בו דורש חוכמה. במקום לקחת אותו כספר הוראות שמוביל לפתרון אחד ויחיד, בואי נשתמש בו ככלי חשיבה. הניסיון הוא לא "מה לעשות", אלא "מה לדעת". הוא לא בא ללמד אותנו "איך" אלא "למה".

ניסיון יכול להיות כלי רב עוצמה, אם רק נשתמש בו בחוכמה ובזהירות. הוא יכול להרחיב את הידע שלנו, לעזור לנו לזהות דפוסים ולהבין טוב יותר מצבים שונים, אבל אסור לנו לקחת אותו כהעתק מדויק של המציאות. כי בסופו של דבר, החיים הם לא ניסיון אחד, אלא מכלול שלם של אירועים, וכל אחד מהם הוא ייחודי.