מה שמשותף לתחושות של אנשים רבים כשהם נופלים למשבר זו התחושה של יאוש. תחושה של אבדן. תחושות של בלבול כללי וגם בלבול לגבי זהותם העצמית. לעתים גם יכול להתפתח חוסר אמון ביכולתם להתמודד עם המשבר עד אבדן ההנאה מהחיים ולעתים גם תחושה של אי הבנה למשמעותם של החיים. למה זה קרה לי? מה המטרה בחיים האלה?
בדת אוסרים לחלוטין את רעיון ההתאבדות ומקדשים את החיים ובכך עוזרים לאדם מאמין לעמוד בפרץ ברגעים קשים במיוחד. אולי לשאול פחות שאלות, כי משמעות החיים נקבעת מלמעלה.
אני סבורה שהרוב המוחלט של בני האדם עוברים במהלך חייהם לפחות פעם אחת תקופה קשה שכזו. לעתים זה בגלל אבדן או מחלה קשה מאד או מותו של אדם קרוב.
מאפיין משמעותי מאד של תקופות אלו הינו תחושה של אבדן. לעתים זה אבדן של אדם קרוב, בין אם פרידה קשה, שינוי חריף באישיות של אותו אדם, או מותו. לעתים זו מחלה קשה של האדם עצמו, שגורם לשינוי משמעותי בגופו, בהתנהגותו או ביכולותיו השכליות או התיפקודיות. לנשים הייתי מציינת במיוחד הסרה של אברים נשיים, העלולה לפגוע בזהותן הנשית.
לעתים מדובר באבדן מקור פרנסה. מלבד הקושי הכלכלי הברור העלול להיווצר כאן, עלול אדם לאבד את זהותו האישית כאדם עובד מפרנס את משפחתו, אדם הנחוץ לחברה ולסובבים אותו. פתאום הוא לתחושתו איננו נחוץ.
כל אלו הן דוגמאות לתקופות בהן עלול להיווצר יאוש, "אם אני אינני אני אז מי אני בכלל?"
זו תקופה שלפתע אדם צריך להתמודד עם השאלה מיהו ומה הוא בכלל "שווה" ולעתים עד כדי האם חייו שווים משהו. להרגשתו כל חייו הוא בנה את זהותו האישית, בין אם דרך המקצוע שלו, בין אם דרך בני הזוג עימם אנו קושרים את חיינו, ופתאום הכל מתמוטט. ההרגשה יכולה להיות של סוף העולם, וזה משפט שיהיה נכון אם נוסיף לו מלים ספורות : "כמו שהכרנו אותו". לעתים זה באמת סוף העולם שהכרנו, מעתה והלאה יהיה משהו אחר. שונה.העולם ימשיל להתקיים אך יהיה אחר במידה כזו או אחרת מן העולם שאותו אדם הכיר עד אותו רגע.
אני מאד בטוחה שלו אדם כזה היה נתקל במישהו אחר במהלך חייו שהיה אומר לו שאבד את פרנסתו ולכן חייו אינם ראויים, אותו אדם היה משוכנע שזו טעות לחשוב ככה. הרי אתה, יוסי או יעל, חשובים לי כי אתם חברים, בני דודים, שכן טוב, אתם עבורי דמות טובה, שמח לפגוש בכם, עבורי חייכם שווים בעיני בדיוק כמו שהיו כאשר היתה לכם עבודה כזו או אחרת, במה אתה עובד? כלומר במה עבדת? סליחה ששכחתי....עבודתו אינה חשובה לכם כדי לזהותו או לחבב אותו עד מאד. אתה תמצא משהו אחר! אבל עבורו לעתים זה פשוט בלתי נסבל.
כשזה קורה למישהו אחר, ברורה לנו השגיאה בדרך החשיבה המונחית על ידי יאוש.
אבל כזה קורה לנו, ההרגשה שונה.
לי עצמי, היתה משרה בכירה בארץ שהייתי גאה בה מאד, ואז משפחתי נסעה לחו"ל בגלל המון סבות טובות, ולפתע הייתי כמו דג מחוץ למיים. אני זוכרת את המפגש הראשון של עם חיפוש העבודה שלוותה בכאב נוקב, איך אני פתאום רק מישהי אנונימית ברשימה של אנשים אנונימיים המחפשים עבודה? הרי עד לפני רגע הייתי "מישהי" , הייתי נחשבת. שאלו לדעתי. הכירו אותי. הטלפון שלי היה מצלצל כל הזמן. פתאום הטלפון מפסיק לצלצל. זה קשה מאד להיות במקום הזה. יש מקומות בחיים שקשה מאד להיות בהם. המלים לחשוק שיניים, או לבלוע את הבכי, אינן סתם מלים ספרותיות. זה מאד אמיתי.
כשזה קורה למישהו אחר, הדברים נראים לנו קלים יותר, נבין שזה קשה פתאום להשאר בלי עבודה או בלי חברים. אבל השבר הגדול במלא עצמתו נתפס על ידנו רק כאשר הוא קורה אצלנו.
וכאשר אנו מאבדים אדם מאד קרוב אלינו, או כאשר הפגיעה היא בעצמנו ממש, זה קשה מאד.
איך ממשיכים?
מילת המפתח הינה לא לוותר.
אבל איך לא מוותרים?
קמים בבוקר ועושים מה שצריך. כל יום צעד אחד קטן ופשוט. לפעמים הפעולות הפשוטות של השגרה אפילו הן קשות לך. עשי אותן. קומי בבוקר ועשי מה שצריך. צעד צעד. יום אחר יום.
הסתכלי קדימה. בפנייך לפרשת דרכים ממנה שביל אחד מוביל ליאוש והשני מוביל לתקווה. תחליטי שאת בוחרת בזה של התקווה, ותצעדי בו גם אם זה קשה וכואב. תחליטי להתלות בנקודות האור שבחייך, לחפש מוצא במקום לשקוע בייאוש. למצא את נקודות המזל שלך. אם אבדת עבודה, עדיין יש לך את בריאותך? ילדייך בסדר? התברכת בבן זוג או חברים טובים?
חפשי את הזהות שלך שאינו קשורה לעבודה או לחברים. מה את באמת? מי את באמת? מה שכחת במהלך הזמן? ראי תקופה זו כמאפשרת לבדק ביית, לחשבון נפש, למחשבה מחודשת על השבילים בהם צעדת עד עתה. אולי זו הזדמנות לשינוי?
המצב הקשה הזה שנראה כאילו לא יגמר לעולם? הוא בכל זאת יגמר! תקופות קשות בחיים נותנות הרגשה כאילו הזמן עצר מלכת, אבל הוא לא עוצר. יתכן שדברים ישתנו. העולם שלנו שוב לא יהיה אותו דבר כמו לפני המשבר, אבל עם הזמן נלמד להתאים עצמנו לשינויים, ולהתאים את השינויים אלינו.